תביעות גירושין אפשר להגיש בבית דין רבני או בבית משפט אזרחי לדיני משפחה, כאשר בסופו של דבר כל מקרה נידון בערכאה שאליה פנה ראשון בן הזוג הזריז יותר. איך תדעו למי כדאי לפנות והיכן יכובדו דרישותיכם? עו"ד בעז קראוס מסביר, וגם מוחה על קיומן של שתי הערכאות המקבילות שרק מבלבלות את הציבור
מדינת ישראל היא היחידה בעולם שבה כמעט מאז הקמתה, קיימות שתי מערכות שפיטה מקבילות בענייני גירושין; בתי המשפט האזרחיים לדיני משפחה ובתי הדין הרבניים.
זוהי מציאות בלתי אפשרית ובלתי הגיונית, שנוצרה על רקע רצונו של המחוקק להקל על המתגרש ולא לטרטר אותו בין הערכאות המשפטיות השונות.
באופן רגיל, כל העניינים הכרוכים בפירוק התא המשפחתי כמו חלוקת רכוש, קביעת מזונות ומשמורת - נתונים לסמכותו של בית המשפט האזרחי. אבל מאחר שהגורם היחיד שמוסמך להתיר נישואין בין בני זוג יהודים בישראל הוא בית הדין הרבני, נקבע כי כל הפונה בתביעת גירושין לבית הדין הרבני יכול לנהל שם גם את שאר העניינים הכרוכים בגירושין, כחלוקת רכוש, מזונות ומשמורת.
לעומת זאת, אם אחד מבני הזוג פנה ראשון לבית הדין האזרחי, הרי שבו יתנהלו כל ענייני הגירושין, ובבית הדין הרבני יתקבל הגט בלבד.
האבסורד הוא שגם זוגות יהודיים שנישאו בנישואים אזרחיים כדי לדלג על הרבנות – מוצאים עצמם נדרשים לבית הדין הרבני כדי להתגרש, שכן לפי החוק – יהודים יכולים להתגרש רק בבית הדין רבני בלי קשר לשאלה היכן וכיצד נישאו.
הדירה רשומה על שמך? פנה לבית הדין הרבני
אלא שכבר לפני עשרות שנים מצאו משפטנים כי הסמכות המקבילה של בתי הדין ובתי המשפט היא מכרה זהב למניפולציות משפטיות.
הבעיה היא לא בערכאה כזו או אחרת, אלא בעצם ההיתר לאפשר דיון בכל אחת מהן; על אף ששתי הערכאות כפופות לאותה מערכת חוקים, הרי שסדרי הדין השונים והרקע השונה ממנו מגיעים הדיינים והשופטים מובילים לכך שתוצאות דיון יכולות להיות שונות בכל ערכאה (מעמדם של הדיינים הוא כשופטים. המדינה ממנה אותם, כאשר יש ועדה לבחירת דיינים כפי שיש ועדה לבחירת שופטים).
בסופו של דבר הדיון יתקיים בערכאה שבה הוגשה התביעה לראשונה על ידי מי מבני הזוג. יש כאן שתי בעיות מרכזיות; ראשית, פנייה של אחד מבני הזוג לערכאה משפטית כלשהי מובילה למעשה לתחילת הליכי גירושין גם כאשר בפועל יש רצון או אפשרות להגיע לשלום בית ועדיין לא נפלה החלטה סופית להתגרש. ובאמת, מה יעשה בן הזוג במצב של משבר נישואין - האם ימהר להגיש תביעה כדי להבטיח את עתידו ובכך יפתח למעשה במלחמה שעלולה להסתיים בגירושיו, או שמא ינסה לשקם את המסגרת המשפחתית ולהסתכן בכך שבן הזוג יגיש תביעת גירושין בערכאה המועדפת עליו? דילמה.
בעיה שנייה נוגעת לכך שבמקרים רבים נעשות פניות מקבילות של הגבר והאישה; למשל - הוא פונה לבית הדין הרבני ואילו היא מעדיפה לנהל את ענייניה בבית הדין האזרחי. כך, במקום להתקדם בתהליך בצורה עניינית, בני הזוג מנהלים הליכים משפטיים מוקדמים שמטרתם לקבוע מי משתי הערכאות ידון בעניינם. התוצאה היא עיכובים, סחבת ועוגמת נפש.
אז מתי כדאי למי מבני הזוג לפנות לבית המשפט או לבית הדין הרבני?
ההבדל המהותי בין בתי דין אזרחיים לבתי דין רבניים הוא כמובן שאלה האחרונים מכריעים תמיד על פי ההלכה, בעוד שבתי הדין האזרחיים אינם מחויבים לה. אבל במשך השנים ובהתערבות בג"צ, כיום שתי הערכאות מחויבות לאותם חוקים.
עם זאת, הרקע ההלכתי של הדיינים ומחויבותם להלכה, מוביל לכך שהם תמיד יעדיפו להביא את הצדדים להסכם או לדחות את ההכרעה, ובלבד לא להכריע כנגד ההלכה. כך, על אף שהמגמה כיום בבתי הדין הרבניים היא להכיר בהוראות החוק האזרחיות מכוח כך שמדובר בדין מדינה, עדיין היישום הוא שונה, מה שמביא לתוצאות שונות באותה מערכת עובדתית.
טעות נפוצה בציבור היא שלגברים קיימת עדיפות בבתי הדין הרבניים ואילו לנשים קיים יתרון בפניה לבית המשפט האזרחי לדיני משפחה. אולי משום שפעמים רבות נראה שישנה בהלכה התייחסות מפלה כלפי נשים ("נשים דעתן קלה"), רואה הציבור בבתי הדין הרבניים כנציגיה של ההלכה ולכן גם ככאלה המפלים נשים. אולם בפועל הדבר אינו כך, וההכרעה אינה נופלת על פי מגדר אלא בהתאם לעובדות המוצגות בכל מקרה ומקרה.
עד לעשור הקודם, בתי הדין פסקו בענייני הרכוש על פי הדין הדתי, דבר שהביא לכך שחלוקת הרכוש התבססה בעיקרה על הרישום השמי של הרכוש, קרי - רכוש אשר היה רשום על שם אחד הצדדים, היה שייך לאותו צד בלבד.
האבסורד: גם אם נישאתם בבית דין אזרחי, במקרה של גירושין תיאלצו לעבור ברבנות | צילום:
Igor Balasanov, Istock
מצאו את ההבדלים
1. רכוש: השוני המהותי ביותר בין שני אלה נעוץ בענייני הרכוש, בקביעת זכותו של כל אחד מבני הזוג ברכוש של משנהו ובאופן חלוקת הרכוש המשותף בעת פירוד.
בתי המשפט האזרחיים מכירים בזכותו של בן זוג לבקש למכור נכסים משותפים הרשומים על שם שני בני הזוג ולחלק את התמורה ביניהם.
הם אף יכולים לבחון את הרקע לרישום, ובמצבים מתאימים – כגון מתנה שנתן אחד מבני הזוג לשני, יכולים להורות על בטלותה בגין התנהגות בעייתית של מקבל המתנה. בבית משפט אזרחי, אין שום משמעות לעובדה שהרכוש רשום על שם אחד הצדדים. רכוש שנצבר במהלך הנישואין שייך תמיד לשני הצדדים בחלקים שווים.
באשר לחלוקת הרכוש, בתי הדין הרבניים נוטים לראות את הבעלות על הרכוש לצד שעל שמו הוא רשום, בעוד שבתי המשפט האזרחיים אינם מייחסים חשיבות לכך, ככל שהרכוש נצבר במהלך הנישואין.
בהקשר זה, חשוב להתייחס לרמת המכובדות של משלח ידו של האדם, מוניטין, בעגה המשפטית; בית המשפט האזרחי מכיר במוניטין שצבר בן זוג במהלך תקופת הנישואין כנכס שניתן להעריך ולחלק. לעומת זאת, בית הדין הרבני אינו מכיר במוניטין כנכס בר חלוקה. לאור זאת, רופא מכובד שמשתכר היטב, למשל, יעדיף לפנות לבית הדין הרבני בעוד שאשתו ודאי תפנה לבית המשפט האזרחי.
2. משמורת: כאן אין כמעט שוני בין בתי הדין; גם אלה וגם אלה נעזרים בחוות דעת של גורם מקצועי; בדרך כלל פקידת סעד אשר ממצאיה מהווים בסיס לקביעה בכל אחת מהערכאות. השוני המהותי יותר הוא דווקא בזוגות בעלי זיקה דתית; כאשר אחד מבני הזוג הוא בעל זיקה דתית מהותית, הרי שהוא יזכה לאהדה רבה יותר בבית הדין לעמדתו, בכל הנוגע לדרך חינוך (ובין השאר היתרון בכך שהילד ישהה אצלו פרק זמן ארוך יותר כדי לספוג אורח חיים זה).
3. מזונות: בעוד שבמזונות אישה אפשר לדון בכל ערכאה שהיא, הרי שבעניין מזונות ילדים ניתן לדון רק בבית משפט אזרחי. מזונות קטינים לא ניתן לכרוך בתביעת גירושין, והאם זכאית להגיש תביעה למזונותיהם לבית המשפט האזרחי. ההסבר: רצו להבטיח שלקטינים תהיה זכות לקבל מזונות ראויים, ומאחר שבעבר המזונות שנפסקו בבית הדין היו נמוכים יותר – מצאו דרך משפטית לקבוע כי מזונות ילדים לא ניתנים לכריכה.
בכל מקרה, חשוב לבחון כל מקרה לגופו, ובמקרים שבהם אין כל יתרון מובהק בפנייה לאחת הערכאות, טוב יעשו בני הזוג אם יבחנו בנחת את המשך יחסיהם, יחליטו יחד האם לנסות לשקם אותם או לפרקם בצורה מכובדת, וישמרו את אופציית המשפט כאופציה אחרונה.
