"כמה צריך מזל טוב", חשבתי לעצמי, "ולאן שלי הלך?" מבינה בפעם הראשונה את הברכה הזו לעומק, ממש כמו הארה. "מזל טוב", אמרתי לעצמי, "מעכשיו כשאתפלל אבקש מזל טוב". ביני לבין האלוהים שלי, נדרתי שכשיהיה לי תינוק והוא יבכה, אני אשמח שהוא בוכה. במקום להתלונן, אני אחבק את הבכי ואותו בידיים מלאות מזל, כי אז היו ידיי ריקות.
ביטלנו את הזמנת הלידה, שידת ההחתלה, העריסות הלבנות ועוד שלל אביזרים שחודש קודם לכן נראו נורא חשובים, וטסנו לניו יורק. שבועיים וחצי בדיוק אחרי הלידה ההיא נסענו לחגוג את החיים שלנו, מתוך הבנה עמוקה שיש לנו אחד את השני ומתוך רצון עז להתרחק כמה שאפשר מחדר מספר 6.
כעבור שנה ויומיים, בחדר מספר 10, בבית חולים אחר, נולד איל שלנו. נולד ובכה, ואנחנו בכינו אתו. מזל טוב. יום הולדת שמח.
יום הולדת. היום שממנו התחלנו לספור, היום שבו אנחנו נזכרים במזל הטוב שלנו ומברכים את ילד יום ההולדת במזל טוב בשבילו. מרוב הפעלות, מערכות הגברה, מוזמנים, מתנות, ממתקים ומתנפחים, לפעמים אנחנו שוכחים שזה בעיקר יום מרגש לנו ההורים ולילד יום ההולדת - בהנחה שנשכיל לדייק לו את ההתרגשות לדבר האמיתי ולא ל-35 מתנות מנצנצות. אבל איך לעזאזל עושים את זה?
1. תנו לו לבחור
ילדים יודעים לדבר ולתקשר סביב גיל שלוש. בואו ניקח עוד שנה (מקווה בשבילכם שלא תמצאו את עצמכם בחגיגות המוניות לפני) ומגיל ארבע נשב עם הילד ונשאל אותו איך הוא היה רוצה לחגוג. העבודה בגילאים הצעירים דומה לתרגול בדימיון מודרך: איך זה יראה, מי יבוא, איפה זה יהיה, מה נעשה.
תחשבו קודם מה האופציות שאתם יכולים לתאר לו, כדי שלא תמצאו את עצמכם מחפשים באינטרנט סוסי פוני כי זה מה שהתחשק לו ברגע השיחה. וכן, ברור שלכם כבר יש רעיון מצוין שאתם מתים לדחוף לו, ושכבר דמיינתם את המפיות שיתאימו לצלחות שיתאימו לעוגה, ועוד לא דיברנו על ההפקה שהשכנים הרימו בשבוע שעבר וחייבים לתת לה פייט, אבל אל תשכחו מי הילד שלכם. אם הוא ביישן, אולי לא מתאים לו אירוע המוני; אם יש לו תחביב חריג, אולי לא יתאים לילדים האחרים לעשות הפעלת קיפול אוריגמי; אם הוא רגיש להמונים או לרעשים או לצפיפות, אולי כדאי להציע לו משהו אטרקטיבי בחייק המשפחה הקרובה, ואם יש לו חרדת זרים כדאי לחשוב על הפעלה שתעשו בעצמכם במקום להביא מפעיל.
2. תנו לו לעזור
ברור שאתם מתקתקים הכל הכי טוב, הכי מהר והכי יעיל, אבל ילד שמשתתף בהכנות למסיבת יום ההולדת שלו - מקשט את העוגה, פורס מחצלת, מנפח בלונים או מכין שקיות הפתעה - מקבל תחושה של שליטה שמורידה אצלו את סף החרדה.
הרגעים הכי קשים הם בדרך כלל סביב הציפייה לאורחים שייכנסו. יעזור לו מאוד אם הוא יהיה עסוק בזמן הזה בעזרה, בין זה אם בייעוץ איפה כדאי להעמיד את השולחן המתקפל או במילוי של צלוחיות הכיבוד.
3. תחבקו את הבכי
גם אחרי כל ההכנות, הפיזיות והרגשיות, יש מצב שבשלב מסוים האירוע שהפקתם יהיה גדול עליו. אולי כי הוא התרגש מדי לפני, אולי כי הוא מיצה את החוויה בחצי שעה הראשונה, אולי כי הוא קטן מדי. אל תתבאסו בשבילכם, אל תתבאסו בשבילו וגם אל תנסו להזכיר לו את כל ההסכמים הקודמים שלכם. תנסו להבין, תחבקו, תלחשו לו באוזן מתי זה יגמר ומתי כולם ילכו, ותזכירו לו ולעצמכם כמה חיכיתם לשמוע את הבכי כשהוא נולד. תבקשו ממנו בהומור לבכות קצת בכל יום הולדת שלו, כי זה חלק מהעניין, וגם זה מרגש.
4. אל תוותרו על חגיגה אינטימית
יום הולדת בגן, בצהרון, בג׳ימבורי, בחוג ג׳ודו, ביום האמיתי, ביום המזויף - תזכרו שריבוי ימי הולדת זה מעייף, ולעיתים קצת מחליף את השמחה האמיתית בהמון מטלות טכניות. האירוע שמבחינתכם אמור להיות הכי משמעותי - ואם תשווקו אותו ככה הוא יהפוך לחשוב ביותר גם עבור הילדים - הוא בוקר יום ההולדת, היום האמיתי שבו הוא נולד ובו גם אתם נולדתם כהורים שלו ושאותו תמיד תמיד תחגגו. ואגב, זה בכלל לא משנה אם הוא ילד ראשון או היא רביעית, עם כל ילד נולד בנו הורה שונה.
בבוקר הזה לא צריך יותר מרבע שעה, שבה אנחנו מספרים את סיפור הלידה שלו (לא אפידורל או וואקום אלא כמה חלמנו עליו, איך דמיינו אותו וכמה שמחנו בו), טקס קצר שבו כולם, כולל אחים, חייבים לברך, חיבוק משפחתי, משאלה קטנה שלו וגם, במילים אחרות, ברכה שלו אל עצמו. אפשר להוסיף מתנה, אבל תזכרו שאם באמת תצליחו להתרגש בלי שום עזרים טכניים, כך תירשם אצלו בזיכרון הפנימי מסיבת יום ההולדת הכי שווה. כל השאר זה רק תפאורה.
5. אל תשכחו את הנר שבעוגה
אני בעד בצק סוכר, שלא תבינו לא נכון, אבל תחרות העוגה היצירתית? התחושה שאם הכנתי עוגה מושקעת במיוחד שעליה מתרחש איחוד בין הלו קיטי לאלזה, או יותר נכון שילמתי עליה, זה הופך אותי לאמא טובה יותר? זה כבר גדול עליי.
אני זוכרת בגעגוע עוגות בצורת מספר - עוגה שלוש, עוגה ארבע (הכי קשה), מצופות בשוקולד מומס וסוכריות צבעוניות חסרות טעם שנתקעות בשיניים. נר אחד, נשיפה גדולה ושיר (תמיד הייתה לי בעיה עם "שתזכה לשנה הבאה". למה שלא יזכה???). תזכרו שילד שמקשט את העוגה בעצמו עם עדשים או סוכריות עשוי ליהנות יותר. ואתם? אתם טובים כי ילדתם אותו וכי אתם קמים כל יום עם כוונות טובות, ומנסים להשתפר וללמוד ממנו ועליו.
מנהג הנר על העוגה הוא מנהג קדום מימי יוון העתיקה, שבו העוגה ייצגה את הירח והנר את נצנוצו. כשילד מכבה נר ומביע משאלה, אומר המנהג, העשן שיוצא מהנר עולה למעלה לשמיים והמשאלה מתגשמת.
ספרו לו שהוא המשאלה שלכם שהתגשמה; שהוא היה בחלומות שלכם כשכיביתם נרות כל השנים, ושהעשן שהגיע למעלה למעלה עם התפילות החזקות שלכם עובד. הביטו בו כשהוא עוצם את עיניו, דקה לפני שהוא מכבה את הנר שלו ותראו את המשאלה שלכם מביעה משאלה קטנה משלו. (נראה אתכם מעלים את זה לאינסטגרם).