ילדים זה שמחה. אני באמת מאמינה בכך. לאושר שהם מכניסים לנו לחיים אין תג מחיר, וזו גם הסיבה שהשתדלתי מאוד לא להשתמש בטור הזה במילים שליליות כגון "נטל", "מעמסה" וכו' - מרגיז אותי כשמשתמשים במילים הללו בהקשר של ילדים. אבל נרצה או לא, אי אפשר להתעלם כלל מהנושא הכספי שכן כניסתו של ילד חדש למשפחה מהווה "בום" כלכלי לא פשוט כלל. במקרה של לידת ילד שני זה מורגש במיוחד מכיוון שהוא או היא בדרך כלל נולדים בפער קטן יחסית של שנה עד שלוש שנים מהילד הראשון, אשר נמצא בעצמו עדיין ב"גיל יקר" יחסית.
האתגר הכלכלי מתבטא בכמה מישורים:
הוצאות שוטפות
ה"עלות" הממוצעת של כל ילד להורים עובדים, בשנתיים הראשונות לחייו, היא כ-3,200 שקל לחודש (כולל עלות טיפול במהלך היום – משפחתון/מעון/מטפלת, חיתולים, תחליף חלב, בקבוקים, מוצצים, בגדים). זאת מול עלות שנעה בין 1,500 ל- 2,400 שקל בממוצע לילד בגילאי 3-5, תלוי במסגרת החינוכית בה הוא נמצא (עירונית או פרטית). בגילאי 6 עד 11, העלות יורדת לכ-1,600 שקל לחודש לילד. ההערכות הללו כוללות צהרון, מזון, בגדים, לימודים וחוגים. שימו לב שהסכומים הללו מורכבים בעיקר מהוצאות בסיסיות ונחוצות, ולא כוללים אקסטרות כגון צעצועים, נופשים, ימי הולדת ועוד.
איזון מחודש בחיי העבודה-משפחה
דווקא בתקופה קריטית זו, במשפחות רבות עולות התלבטויות, תהיות ושאלות לגבי הכדאיות של החזרה לעבודה, עשיית שינוי בקריירה באופן שיתאים להורות ואולי גם לטווח הארוך יותר. התוצאה היא שלא מעט הורים (אוקיי, אמהות...) מחליטים למצוא עבודה בחצי משרה או להפוך לעצמאיים. אז נכון שבמקביל לירידה בהכנסה יש ירידה גם בהוצאות, כי אין צורך לשים את הילדים בצהרונים, אך לעיתים המשפחה מפצה על החיסכון הזה בפזרנות במקומות אחרים.
חסכון לילדים
הורים רבים מתחילים לחשוב על כך שיש צורך "לשים משהו בצד" עבור הילדים. ראיתי לקוחות רבים שחוסכים עבור הילדים סכומים לא מבוטלים של כמה מאות שקלים בחודש, כאשר להם עצמם יש אוברדרפט לא קטן. הם מסבירים זאת בכך שלא רוצים לשנות את ההרגל, כי אם יפסיקו לחסוך יהיה להם קשה מאד לחזור לזה. דעתי בנושא היא שאם נמצאים במצב של מינוס כרוני, עדיף לדחות את התחלת החיסכון למועד כניסת כל ילד לכיתה א'. ואם כבר חסכו במשך תקופה ולא רוצים לוותר, אז הם חייבים לעבור תהליך של התייעלות כלכלית על מנת לצאת מהמינוס.
סדר בכיסויים הביטוחיים
כשזוג הופך מזוג + 1 ל"משפוחה", אז מתעורר גם הצורך לבדוק את הכיסויים הביטוחיים הקיימים – האם הם יספיקו לכלכלת המשפחה אם חס וחלילה יקרה לאחד מההורים משהו? ובמידה ולא, נוספות להוצאות השוטפות גם עלות של רכישת ביטוחים באופן עצמאי.
מה עושים? מתכננים
אז איך מתמודדים עם "משבר הילד השני"? אני מציעה קודם כל לקחת נשימה עמוקה. ובעצם כמה כאלו. ואז להחליט שנושא ההתייעלות הכלכלית חייב לקבל קדימות בסדרי העדיפויות שלכם, מבחינת הקדשת הזמן הנדרש לביצוע המשימות. אחרי שהחלטה זו מתקבלת פה אחד, אין מנוס מלבנות תקציב, לראות את המציאות שחור (או אדום?) על גבי אקסל, ולהחליט באילו סעיפים אתם יכולים להתייעל. ופשוט להתחיל לעשות את כל המשימות, קטנות כגדולות, הנדרשות להגעה לאיזון. וזה כולל כמובן מציאת מקורות הכנסה נוספים, כמו גם הסתכלות על סך התמונה הכלכלית שלכם (חסכונות, ירושות, אופציות מגורים וכו'). לשמחתי הרבה יותר זוגות עושים זאת היום מאשר בעבר, אך עדיין האחוז שלהם מכלל המשפחות הינו נמוך.
כמובן שעדיף להקדים תרופה ל"אתגר", ולהבין את המשמעות שלו עוד לפני הלידה ואפילו לפני החתונה, ולתכנן וליישם בהתאם. תתפלאו לקרוא, אך יש לי לא מעט לקוחות שהם זוגות צעירים שלוקחים את עצמם בידיים עוד לפני ה"בומים" הגדולים הללו, מבצעים תהליך מסודר של תכנון תקציב ומחליטים החלטות גדולות מאד בהתאם למצבם הספציפי. וכשה"בומים" מגיעים, הם הרבה יותר רגועים ויכולים להתרכז בילד/ילדים ולא לישון בלילות רק בגלל בכי התינוק ולא בגלל דאגות כלכליות.