לפני מספר שנים הגיעה דיירת חדשה להוסטל "בית כהן" של אגודת עמי. ט' היא דיירת שקטה, כמעט ואינה ורבלית. לאחר זמן מה ראה הצוות כי היא נוהגת לשבת ולחכות ליד דירתו של ג'. היא נהגה לפנות אליו בביישנות ולחפש את קרבתו. בתחילה, היה נראה שהוא אינו מעוניין. ט' לא הרפתה. באסרטיביות שקטה ומאופקת המשיכה לחפש את חברתו. לצוות סיפרה שהיא אוהבת אותו.
לבסוף, אחרי תקופה לא קצרה נענה א' לחיזוריה של ט'. בתחילה, ישבו יחד, טיילו ויצאו לשתות קפה. לאחר תקופה הבחין הצוות שהקשר הוא רציני ומשמעותי והצענו להם לעבור לחיות יחד. מזה כשנה חיים יחד כזוג .
הזכות להתאהב ולהיות נאהב היא זכות בסיסית של כל אחד ואחת מאיתנו. התחושה הזו של התרגשות, חיבור, לדעת שיש עוד מישהו ביקום שאתה חשוב לו, שאתה יקר לו. שמעניין אותו מתי אתה שמח ומתי אתה מפחד, מתרגש, מתוסכל ואפילו מדוכדך. לנהל קשר ולהרגיש חלק הן תחושות חשובות להוויה של רובנו. להתנהל בקשר זוגי יכול להיות מעצים, מפרה, ממלא ברגשות ובהתרגשויות. אך מנגד יכול להיות גם פוגעני, מבטל, ולא מאוזן.
כולם מחפשים אהבה. הסתיו שמגיע והחורף אחריו הופך את הרצון לזוגיות לחזק יותר, ההתכרבלות הזו של החורף, יש בה משהו נעים. השנה, יותר מתמיד, מגפת הקורונה והסגר החברתי שנכפה עלינו מעצימים את הצורך והרצון "להיות בשניים". אמנם נכונה העובדה שלנסות להגיע לאדם המתאים זה קצת יותר מורכב היום. אבל לא על זה רציתי לדבר איתכם. רציתי לדבר דווקא על זוגיות, אהבה ומיניות של אוכלוסיית הבוגרים עם מגבלות שכלית התפתחותית ואולי לשבור איזה מיתוס או שניים.
נשאלתי בעבר לא מעט על הדרכים של האנשים המיוחדים, אותם אני מלווה כבר שנים רבות במגוון התמודדויות החיים, וביניהם גם בנושא של אהבה, רגשות וזוגיות. למדתי כי החברה טועה לחשוב שיש שוני, שאדם בוגר עם מוגבלות שכלית התפתחותית יתעניין בהישרדות ופחות באהבה.
חשוב לי מאוד להדגיש, זה ממש לא נכון. גברים או נשים על הספקטרום האוטיסטי או הסובלים מפיגור שכלי, רוצים מאוד למצוא זוגיות. להתרגש, להתאהב. כל אחד/ת בוחר/ת את מערכת היחסים שמתאימה לו/ה. לאורך השנים ליוויתי לא מעט מערכות יחסים שהתהוו אצלנו באגודת עמי. האמת המקצועית שלנו ברורה - אהבה, זוגיות, מיניות הן זכויות בסיסיות של כל אדם ולכן אנו מעודדים יצירת קשר, תומכים בו ומשתדלים לתת את כל התנאים לקיומו.
לשמור על כבוד הדדי
כל הקשרים שנוצרים על ידי החניכים שלנו מלווים בהדרכה, לפיה אנו מקפידים על כמה כללים בסיסיים מאוד ברורים: הקשר חייב להיות שוויוני ושומר על כבוד הדדי של שני הצדדים; הקשר חייב להיות בליווי מקצועי לפחות בתחילת הדרך; הקצב בו הקשר מתנהל והאופן בו הוא מתנהל חייב להיות מקובל על שני הצדדים.
בימים אלה ממש אני מלווה זוג שרק לפני שנה עבר לגור יחד באחת מהדירות שלנו. א' לוקה במוגבלות שכלית התפתחותית קלה והוא דייר של אגודת עמי כבר שנים רבות. הוא הכיר את נ' במקום העבודה - גם היא עם מוגבלות שכלית התפתחותית קלה בתפקוד גבוה, והשניים התאהבו. נפגשו שם מדי יום בשעות הפנאי ובילו בשעות אחר הצהריים וסופי שבוע יחד.
הוא התגורר בדירה של אגודת עמי, כשהוא נתמך על-ידי צוות מדריכים, אם בית ומנהל סדר יום מוגדר, ואילו נ' התגוררה בבית הוריה. כאשר מערכת היחסים בניהם התהדקה, והאהבה פרחה, הם ביקשו לעבור לגור יחד. המסע שלהם לעצמאות הזוגית והמגורים המשותפים לווה כמובן בהסכמה שלהורי בני הזוג. אנחנו באגודת עמי דאגנו ללוות את הזוג בהדרכות לחיים משותפים, דאגנו לייעוץ חברתי מיני, והדרכנו אותם כמובן לחיים משותפים ועצמאיים, שכן אף אחד מהם לא חי לפני כן בבית עצמאי. הליווי המקצועי נעשה הן על ידי עובדת סוציאלית של מערך הדיור והן על ידי עמותת שק"ל שמפעילה מרכז טיפולי המיועד לחינוך חברתי – מיני.
לעיתים, אנחנו נתקלים ברצון "לנרמל" את המוגבלות באמצעות קשר זוגי וההורים הם אלה שדוחפים למימוש זוגיות, חתונה ואפילו ילדים. צעדים אלו יכולים לגרום לתוצאה הפוכה
ההתחלה של המגורים המשותפים הייתה שמחה גדולה לכולם. לצערנו, השנה פרצה מגפת הקורונה לחיינו והשפיעה על המציאות של כולנו. מתח נוסף להוויה היום-יומית. הפעילויות השגרתיות פסקו. בסגר הראשון גם מקום העבודה שלהם נסגר. כל פעילויות הפנאי שהיו נהוגות פסקו לגמרי. הניסיון שלהם לחיות יחד עומד במבחן. בתחילה, ביקש א' להיפרד וניכר כי הוא מעוניין לחזור לחייו בדירת האם שלו. החיים החברתיים חסרים לו, הקצב שלהם כזוג והרצונות שלהם שונים. אחרי מספר ימים, נרגעו הרוחות והם בחרו להמשיך בטיפול ובליווי ולראות לאן יוביל אותם הקשר.
זוגות מתהווים מתוך היכרות במקומות הדיור או במקומות העבודה, בטיולים וכדומה. ישנם מקרים שהמגורים בנפרד נוחים עבור שני בני הזוג, וישנם מקרים שהם מבקשים לעבור לגור יחד. במקרים כאלה אנחנו בעמותה נוהגים לבחון את כל הפרמטרים ולתווך עבורם את כל ההשלכות על מנת שיוכלו לקבל החלטה ממקום בטוח יותר. במקרים שיש פערים בן בני הזוג אנחנו תמיד שם לתווך עבורם.
לעיתים נדרשת עבודה מקצועית מול המשפחות שחוששות מקשרים זוגיים מתוך דאגה לשלום ילדיהם, או בשל התפיסה שהחניכים הם כמו ילדים שזקוקים להגנה. לעיתים יש מצבים בהם אנחנו נדרשים להסביר כי יש כאן זכות בסיסית לאהבה ולמימוש עצמי. לעיתים, אנחנו נתקלים ברצון "לנרמל" את המוגבלות באמצעות קשר זוגי וההורים הם אלה שדוחפים למימוש זוגיות, חתונה ואפילו ילדים. צעדים אלו יכולים לגרום לתוצאה הפוכה - אם לא קיימת בשלות, עלולים בני הזוג למצוא עצמם מתקשים להתמודד ויפרקו את "החבילה". דבר אחד מאוד ברור לכולנו, לכולם יש את הזכות לאהוב ולהיות נאהבים.
הכותבת היא עובדת סוציאלית, סמנכ"לית פיתוח מקצועי באגודת עמי, המטפלת בילדים ובוגרים בעלי מוגבלויות בבאר שבע ובדרום