אחרי יותר משמונה שנים מאז שפרשתי ממוסד הנישואין, אני עדיין מאמינה שאהבה לא מחייבת את כל החבילה, ושלכל אחד צריך להיות עולם מלא משלו. רק חיים בנפרד יכולים לייצר ולשמר אהבה שמקבלים במתנה באמצע החיים. אהבה שקטה וטובה.
מודה באשמה. כן. אני רוצה גם להיות ביחד וגם להיות לבד. רוצה לאהוב ולהיות נאהבת. רוצה שהוא יהיה החבר הכי טוב שלי, ושאני אהיה שלו. רוצה לתמוך ולהיתמך. רוצה את כל מה שחיבור נכון בין גבר ואשה יכול להפיק. אבל באותה נשימה, אני רוצה להיות חופשיה. חופשיה מציפיות. מוויכוחים. מלתת דין וחשבון על הבחירות שלי. חופשיה מלהתנצל על המקום שלי כאמא והמקום שהבנות תופסות בחיים שלי.
גם אני גדלתי על כל סיפורי סינד'פאקינג'רלה וכל הנסיכות המשגעות שאכלו חרא, עד שניצלו על ידי נסיכים וסוסים לבנים. גם לי נצצה דמעה בזווית העין וקיבצ'וצ' בלב, כשהם הפליגו לעבר האופק כשהינומה צחורה מתנפנפת לה ברוח המושלמת. רק שאף פעם לא ראינו איך הם באמת, הזוג המלכותי, התמודדו בזוגיות המלכותית אחרי שסיימו לספור את מטבעות הזהב ויורשי הכתר הגיחו להם לאוויר העולם. אותנו האכילו רק בסוף אחד - הפי הפי ג'וי ג'וי.
ההפי הפי שחתמנו עליו כדת משה וישראל, נגמר ברבנות כמו כמעט חצי מהזוגות בארץ. השנים במוסד הנישואין, והזוגות אותם אני מלווה בהליך הגירושין, הוכיחו לי שזוגיות של 24/7 תחת אותה קורת גג עם שגרת יומיום שמורכבת מאלף ואחד לחצים והתמודדויות, תכלה לאורך זמן כל אהבה שיש בה, גם אם היא הכי גדולה שיש.
היומיום שלי שמכיל קריירה ועסק משלי, ביחד עם גידול עצמוני של שתי בנות בימים שלהן איתי, פלוס תפקיד של יו"ר הנהגת הורים באחד מבתי הספר הגדולים, ממלאים אותי עד כמעט אפס מקום. אני נהנית מכל רגע. אבל באותה נשימה יש לי גם מלא רעש. ואין דבר שאני יותר מייחלת לו משקט. בימים שהבנות אצל אבא שלהן, שיזכה לחיים ארוכים, אני רוצה שקט. כשנגמר היום והן הולכות לישון והבית עבר את השיקום הראוי לו, אני רק רוצה שקט. ואם זכיתי באהבה, אני רוצה אותה שקטה. רגועה. נעימה. כזאת שתמלא ותחזק אותי ואותו, ולא תחליש ותוסיף רעשים מיותרים.
הרי רובנו, הנושאים את סטטוס הנשוי/ה לשעבר, חווים את אותו העומס ביומיום, את אותם הרעשים והלחצים ורוצים בדיוק את אותו השקט. כולם רוצים אהבה. כולם רוצים להיות מאושרים. וכולנו רוצים לשמור על הילדים שלנו מפגיעה נוספת. אבל כשאנחנו מוצאים אהבה, מצרך די נדיר במחוזותינו, אנחנו הולכים לאיבוד בדרך, כי אנחנו מונעים משלל פחדים, חרדות ודפוסים שלרוב מנהלים אותנו לא נכון. ובואו. בואו לא נשכח גם את השריטות שאנחנו מביאים איתנו מפרק א', ואת אלו שנצברו בסטטוס החדש. בגדול, אנחנו פצצת זמן מתקתקת.
>> פעילויות לילדים בפורים 2018: כל האירועים הכי שווים
הגבר שמגשים לי את הפנטזיה
שש שנים חוויתי אהבה וזוגיות שגרמו לי להילחם על המקום והאמת שלי. שש שנים הוא רצה "עוד" ואת "הכל או כלום", ושש שנים ניסיתי להוכיח לו שאפשר להיות ביחד וגם בנפרד. באון אוף של טנגו מסחרר ניסיתי להראות לו את חצי הכוס המלאה. עד ששנינו התעייפנו והבנו שזה לא יקרה. היה לי ברור שנגיע לכלום במציאות שהוא רצה. מציאות שמהר מאוד תכלה כל אהבה שעוד קיימת בנו, ונמצא את עצמנו בסופה פגועים ופוגעים. בנו ובילדים.
למדתי מהדרך שעברתי. הבנתי שכדי לייצר את מערכת היחסים שאני מפנטזת עליה ומאמינה בה מהיום שפרשתי ממוסד הנישואין, הגבר שלצידי חייב להיות באותו המקום בדיוק כמו שלי. לא יותר ולא פחות. הוא חייב חיים מלאים ומספקים בלי קשר אלי. כזה שהילדים הם בראש סדרי העדיפויות שלו, ויש לו חברים וחברות, ועיסוקים משלו. שהוא רוצה ביחד, אבל גם צריך את הנפרד שלו. והוא בעיקר צריך תמיד לראות את הכוס המלאה ולהבין שלחצי הריק אין מקום, כי החצי המלא יכול להיות המתנה הכי גדולה שנקבל.
וכנראה שעשיתי משהו טוב, כי קיבלתי במתנה את הגבר המדהים שמכניס לי שמחה ללב ומגשים ביחד איתי את הפנטזיה של מערכת יחסים בין גבר לאשה בפרק ב', שלא דומה לשום דבר שהכרנו, בכל הרבדים. בוואלס נכון, מדויק וזורם, אנחנו רוקדים את דרכנו. אנחנו ממלאים לנו את חצי הכוס בחברות אמת, בכנות מלאה, באהבה עמוקה, בביטחון מלא אחד בשנייה, בשקט, בתמיכה, בפרגון, בזמן איכות נטול דרמות ומריבות. יש לנו ביחד מושלם, ולכל אחד מאיתנו יש גם את החיים והזמן שלו לבד. לומדים לאט אחד את השנייה, ומגלים ביחד מחוזות משלנו. ולא. לא מערבבים הכל ולא מחברים לגמרי עולמות. תמהיל שמדויק לשנינו.
נכון. לפעמים זה לא קל. לפעמים המקומות הקטנים שלנו מנסים לנהל אותנו. אבל אנחנו נושמים, ביחד ובנפרד, ומחלצים אחד את השניה מהמקומות האלה.
אז כן חברים, זה אפשרי. אפשר לייצר מערכת יחסים שהיא מחוץ לקופסא כזאת שמותאמת לנו בדיוק ומאפשרת לנו להיות ביחד וגם כל אחד בנפרד. וכן, אפשר לאהוב בשקט. הכל תלוי בנו. ואין ספק שהדרך הזאת מלמדת אותנו המון על עצמנו, ועל יכולות הדיוק שלנו כשהן נדרשות. ימים יגידו אם נצליח לקיים לאורך זמן את הפנטזיה הזאת שלנו בפרק זה בחיינו, אבל כשמסתכלת על כאן ועכשיו, מודה על החבר נפש שזכיתי בו באמצע החיים ועל המתנה שקיבלנו.
*כותבת הטור תמי שעיה ביחד עם עו"ד ומגשרת בגירושין נעמי דניאל חפץ הן ממקימות 'הגשר' שהוקם במטרה לעזור לבני זוג להתגרש נכון ואחרת.