החלטתם להתגרש ולפרק את החבילה. חלקכם אחרי שנות נישואין ארוכות, חלקכם פחות. חלקכם עם ילדים משותפים, חלקכם בלי ילדים. חלקכם מרגישים שבן הזוג אשם לגמרי במצב, חלקכם נוטלים אשמה בעצמם.
הסיבות לא חשובות, ברגעים אלו מה שחשוב היא הבחירה שלכם: איך תהליך פירוק החבילה ייראה? קשה וארוך, מלחמתי ומתיש, או אולי יעבור בצורה מכבדת? נכון, צריך שניים לטנגו, אבל אם אחד מהרוקדים משנה את הצעדים שלו, כל הריקוד משתנה.
לא הכל תלוי רק בכם, אבל אם תרצו שהתהליך יתנהל בצורה מסויימת - הרבה תלוי בכם. בתקשורת זוגית כל אחד מאיתנו אחראי ב-100 אחוז על החלק שלו, תקשורת זוגית נשארת גם בתהליך הגירושין. לכל אחד מאיתנו יש אחריות על המעשים, המילים והאווירה שהוא מייצר.
בנוסף, האם ילדים מעורבים בתמונה? שהרי אז החשיבות לסיים את הכל יפה היא הרבה יותר גדולה - אנחנו מתגרשים מבן או בת הזוג אבל אי אפשר להתגרש מאמא/אבא.
אז עכשיו עליכם לבחור: איך אתם רוצים שהתהליך ייראה?
למה קשה לסיים קשר בצורה יפה
אם הגעתם להחלטה שאתם רוצים תהליך מכבד ולסיים יפה - קומו, איספו את השברים ועמדו בהחלטתכם. בחלק שלכם עשו הכל, אבל הכל, בכדי לסיים את הנשואין באווירה טובה. אם אתם רוצים לסיים יפה אבל מרגישים שאתם "נגררים" למערבולת, פנו לתהליך של גישור. אתם לא צריכים להתמודד לבד, אבל אתם כן צריכים לקחת אחריות על החלק שלכם.
כשבחרתם להתחתן, הגעתם לנקודת שיא בקשר - חיבור לבן הזוג ובחירה בו כשותף לדרך מתוך שאיפה שהקשר הזה ימשיך הלאה לשנים רבות. כאשר הקשר לא מצליח, ההתמודדות מול "האני" שלי היא אחת ההתמודדויות הקשות ביותר, ואצל כל אחד היא באה לידי ביטוי בצורה אחרת.
המון שאלות עם ביקורת עצמית צצות: איך נפלתי ככה? אני כישלון? למה לקח לי כל-כך הרבה זמן להחליט? איך לא ראיתי? מה אני עושה עם עצמי מחר? במצבים האלה יש שתי אפשרויות - להתמודד או לברוח.
להתמודד עם השאלות, לברר אותן ולחפש תשובות, או להאשים את העולם, את בן הזוג ולהפוך הכל למלחמה מולו. ההחלטה לפרק את הזוגיות היא לא החלטה לוותר על העצמי, למחוק את ה"אני". זה שהזוגיות לא הצליחה לא אומר שאני לא בסדר! אני לא כישלון.
לעיתים אנחנו תולים את השווי שלנו, הערך העצמי שלנו, בהצלחה של הנישואין או בדבר אחר. לכל אחד יש ערך עצמי אין סופי. העובדה הזאת לא תלויה בשאלה האם הוא הצליח בקשר זוגי או פירק אותו.
אז מה עושים?
קודם כל בוחרים איך ייראה המסע הזה שלנו. כשאנחנו עוצרים ומתבוננים פנימה, אנחנו מרחיבים את היכולת שלנו לראות סיטואציות שונות בצורה שונה. לפעמים אנחנו מדמיינים את בן הזוג שבחרנו להתגרש ממנו כאוייב ממש. משקיעים המון אנרגיה בלכעוס עליו "ולנקום" בו.
אם נעצור ונסתכל פנימה, זה אותו אחד שאיתו חשבנו לחיות כל החיים, שהיה איתנו שם בנקודת השיא הזוגית. זה לא אומר שהוא בסדר או שהכל "דבש" מבחינתנו, ממש לא. זה רק אומר שמעכשיו את כל האנרגיות שלנו אנחנו מפנים קדימה ולא אחורה.
החלטנו כבר שאנחנו מפרקים את החבילה, למה לא לנסות לפחות לעשות את זה ממקום שבונה אותנו קדימה? הפוקוס כבר לא על בן הזוג, הזוגיות ההיא כבר לא קיימת - למה להשקיע בה אנרגיה שלא מקדמת אותנו?
לכן חשוב שתזדקפו. תראו מה אתם יכולים ללמוד מתוך הקושי הזה, מה תוכלו ללמוד לקשר הבא, ובכלל מה תוכלו לקחת אתכם מתוך התהליך. ניתן לעבור את הבירור הזה רק אם יוצאים מהכעס וההתחשבנות, ולוקחים אחריות על עצמנו ועל מה שבשליטתנו.
תנהלו את התהליך. אל תתנו לו לנהל אתכם.
הכותבת היא יועצת זוגית ומנחת הורים, חברה בצוות היועצים בהדדין - המרכז לגישור יעוץ והכוונה למתגרשים