"נפרדנו בגלל שאי אפשר לתחזק מערכת יחסים בין אם לשניים ורווק. נקודה". את המשפט הזה אמרה אילנית לוי בכתבה שהתפרסמה מאחד מעיתוני סוף השבוע האחרון, והוא גרם לי לתהות: למה זוגיות של גרושה עם ילדים ורווק לא מסתדרת, אבל גרוש עם ילדים ורווקה כן?
אני כבר כותבת הרבה זמן על נושא זה ואשקר אם אגיד שאני לא מבינה את המשמעויות הפסיכולוגיות, הלא פשוטות, שנוצרות בתוך מערכות היחסים הללו. אולם, אני חושבת, שנשים כמו אילנית שמתאהבות ברווק, לא צריכות לוותר לקשיים. נכון, אלו לא קשרים פשוטים, אבל אם רוסלנה יכולה, גם אלירז יכול!
נשים פוחדות שזוגיות חדשה תפגע בילדים
אנחנו חיים בתקופה מורכבת. אין זה מקרה שהמשפחות האלו שנוצרות מפרקי ב' של החיים, נקראות "משפחות מורכבות". אולם אנחנו גם חיים בתקופה מיוחדת, פורצת גבולות, משנה סדרי עולם, שבה אישה בחודש שביעי יכולה להתקבל לעבודה כמנכ"לית באחת החברות המובילות בעולם. אז למה שבחור רווק שהתאהב בגרושה לא יצליח להיות "אב חורג"? ולמה שגרושה עם שני ילדים תרגיש, שהיא לא יכולה לממש את האהבה שלה עם רווק?
נכון, הילדים הקטנים לרוב נשארים בחזקת האמא לאחר הגירושין. נכון, לגרוש יותר קל להתחתן בשנית ובטח עם רווקה. נכון, יש שחושבים שזה מצטלם טוב יותר כשרואים רווקה עם ילדים של הבעל ולא רווק עם ילדים של האישה - זה הצטלם יפה על רוסלנה, על אסתי גינסבורג וגם על קייטי הולמס. אבל בסופו של יום, המשפחות האלו צריכות להתמודד עם הרבה קשיים, ואלו בדיוק הקשיים שלוי נמנעת מהם. הסטטיסטיקות מראות שרק 7.7 אחוזים מן הנשים הגרושות מתחנות בשנית ואילו בקרב גברים מדובר ב-9.3 אחוזים. למה? כי נשים מפחדות יותר שמערכות היחסים החדשות שלהן יפגעו בילדים.
אלו הם פחדים לגיטימיים, אבל הרבה פעמים ממש לא מוצדקים, מפני שעם הידע הנכון, הכלים הנכונים והמודעות הנכונה, נשים יכולות לגלות שדווקא מימוש האהבה שלהן והתמודדות נכונה עם פצעי הגרושין דרך כניסה לזוגיות בריאה יותר, היא שתעזור לילדים להתגבר על חלק מהקשיים שלהם.
צריך להדגיש שהתופעה הזו - של רווקות עם גרושים, וגרושות עם רווקים - היא תופעה מתעצמת, שלא הולכת להיעלם בשנים הקרובות. את הקשיים שיש לנכנסים למערכות היחסים הללו, בעיקר לצעירים, שעוד רוצים לבנות משפחות עם ילדים גם בפרק ב' של חייהם, יהיה על בני הזוג להבין ולפתור.
בגלל שיש מעט מאוד עיסוק בנושא, יש גם מעט ידע מופץ ומעט הבנה כיצד לעשות את זה. מה שבטוח, לפחות מבחינתי, שעם מספיק רצון ואהבה, גם נשים יכולות להתחתן בשנית עם רווקים. זה נכון שעל גברים אלו יש להבין את המשמעויות הפסיכולוגיות של כניסה למערכת יחסים כזו, ועל הנשים מוטלת האחריות לעבוד על עצמן כדי להשתחרר מרגשות אשמה ומצפון, אולם בסך הכל, זוהי אינה משימה בלתי אפשרית כשיש אהבה אמיתית.
אז הנה, לטובת שני הצדדים, הן הרווקים/ות והן הגרושים/ות, כמה כללים לזוגיות טובה יותר במערכת יחסים מסוג זה:
1. כאשר יש רצון טוב והרבה אהבה, אפשר להתגבר על הכל. אבל אם אחד מבני הזוג יותר מדי מפחד, בין אם זה על עצמו, או על ילדיו של אחד מבני הזוג, הפחדים האלו יחלחלו אל תוך מערכת היחסים. קשר מאתגר כמו זה יכול להצליח, רק כאשר הפחדים צפים ונותנים להם מענה.
2. צריך שכל אחד מבני הזוג לא יהיה עסוק רק בעצמו, אלא גם במה שהצד השני מרגיש וצריך, כדי להתמודד עם הקושי שלו.
3. חשוב לתת כבוד לזמן ולהדרגתיות בקשר.
4. חשוב ששני בני הזוג יצליחו לחשוב על טובת הילדים ולא רק ההורה הביולוגי.
5. קנאה מכל סוג הרסנית לקשרים האלו. מצד שני, היא קיימת מהרבה סיבות שונות, ולכן צריך להעלות אותה ולטפל בה.
6. חשוב שלא תהיה הכאה על חטא וחזרה לעבר של כאב הגירושים ומה שהיה. ולכן, צריך לעבוד על כך ולטפל בזה. קיימת חשיבות רבה לרצון אמיתי ולמסוגלות של בן הזוג הגרוש, להמשיך להתקדם בחייו.
7. חשוב שבן הזוג הרווק, לא יפחד להיות ״מספר 2״ ושהוא לא יעסיק את מחשבותיו במה שהיה יכול להיות לו, אלא במה שיש לו. עליו להבין למה הזוגיות המורכבת הזו, היא הכי טובה ונכונה עבורו.
8. על שני בני הזוג להשתדל לא להיות מושפעים מדמויות חיצוניות כמו חברים לא תומכים, משפחה לא תומכת וסביבה לא תומכת, ולשאוב את הכוחות שלהם מעצמם בהתחלה, עד שיצליחו לייצר סביבם סביבה תומכת חדשה.
מנסיוני האישי כנשואה לגרוש (פלוס שניים), ומנסיונם של האנשים המגיעים אליי לייעוץ, אני יכולה להגיד שבדרך כלל החיבורים האלו בין בני הזוג, הם לא מקריים והם מאוד מיוחדים. בזוגיות הזו, יותר מבכל זוגיות אחרת, ״משחקי האגו״ צריכים להיעלם בשלבים מאוד ראשונים של הקשר, כי אחרת הקשר לא מחזיק. הרבה בגרות, חוסן נפשי ורצון שיהיה טוב לכולם – תכונות שמאפיינות אנשים במערכות היחסים הללו, הם שמאפשרים להם להצליח ולמנף את הקשר לגבהים מעניינים ומיוחדים של התפתחות אישית וזוגית.
הכותבת היא יועצת זוגית ומשפחתית, מתמחה ב"משפחות מורכבות" ומנהלת פורום ייחודי למשפחות מורכבות בפורטל "המשפחה"
>> בטור הקודם של מיכל איסט אלון: למה אנחנו אוהבים ילד אחד יותר?