למה רוב הזוגות לא מצליחים לעשות זאת, כיצד בכל זאת ניתן לשמור על כבוד הדדי, ומדוע זה כל כך חשוב? גירושים לא חייבים לגרור אחריהם מריבות וצעקות. כך תוכלו לעשות זאת בדרך אחרת
לאחר 20 שנות נישואים שקטות ושלוות ושני ילדים בגילאי ההתבגרות, נתבשר א' על ידי אשתו, שהיא מאוהבת בגבר אחר ומבקשת להתגרש. א', שעדיין אהב את אשתו, הוכה בתדהמה ובעצב. עם זאת, הוא הכיר בעובדה שחיי הנישואים שלהם הפסיקו להיות מרגשים ודמו יותר לשותפות בין חברים. הוא החליט "לשחרר" את אשתו בלי להיכנס למלחמת עולם ובלי לערב עורכי דין. הוא החליט להשאיר לאשתו ולילדיו את הבית בן ארבעת המפלסים ואת המכונית החדשה, והסתפק ברכישת דירה קטנה של שני חדרים לעצמו. לאורך כל תהליך הגירושים, הוא הצליח לשמור על יחסים תקינים עם אשתו, למרות הכאב הגדול, ולמרות שהוא לא היה מעורב בקשר זוגי אחר.
היום, כמה שנים אחרי, א' מצוי בקשר חברי קרוב עם אשתו לשעבר ועם בן זוגה, שבינתיים התחלף. יש לו קשר נפלא עם שני בניו שאוהבים אותו אהבה עזה ונמצאים עימו בקשר הדוק וחברי. את בנות הזוג שלו הוא מפגיש עם אשתו לשעבר ובן זוגה, והוא חי חיים של הרמוניה עם העבר וההווה.
לגדל ביחד את הילדים
הסיפור של א' נשמע כמעט הזוי, אך הוא אמיתי. עם זאת, ברור שהוא לחלוטין אינו מייצג את ההתנהלות הרווחת של גירושים בימינו, גם לא של גירושים שלא מעורבת בהם בגידה.
"בהערכה כללית, רק כ-15% מהזוגות שמתגרשים באמת מצליחים להישאר חברים", אומרת ד"ר סוזן זיידל, פסיכולוגית ומגשרת, מחברת הספר 'להתגרש ולהישאר חברים'. "קשר חברי מתאפשר במקרים בהם ההחלטה לפרידה הייתה הדדית ונבעה מההכרה של שני בני הזוג בחוסר ההתאמה ובהתרחקות שחלה ביניהם, וכאשר שניהם מאמינים שיהיה להם טוב יותר עם בני זוג שונים. יש זוגות שנגמרה אצלם האהבה הרומנטית או התשוקה, אבל עדיין קיימת חברות עמוקה שחבל להם לפספס. במקרים אחרים הדבר מתאפשר כאשר בני הזוג הם אנשים סלחניים שלא נוטים לשמור טינה ומצליחים להתמקד בטוב שהיה".
ד"ר זיידל אומרת כי שם ספרה 'להתגרש ולהישאר חברים' הוא מטאפורה, מאחר שרוב הזוגות בשלב הגרושים לא מעוניינים כלל להיות חברים. הם מתגרשים מתוך אכזבה, כעס ותחושת אי התאמה. כוונת הביטוי "להישאר חברים", אם כך, היא לנהל קשר סביר של כבוד הדדי כדי להיות מסוגלים להמשיך ולגדל את הילדים ביחד. "בדרך כלל, לא מדובר על חברות לשמה", אומרת ד"ר זיידל, "אלא על קשר ענייני נטול עקיצות ועלבונות שמאפשר שיחה עניינית על הנושאים הקשורים בילדים".
ליהנות משני ההורים
אז למה כל כך חשוב לשמור על יחסים תקינים לאחר הגירושים? קודם כל, בשביל הילדים. "חשוב מאוד לילדים לדעת שיש בין אמא לאבא הערכה וכבוד אחד לשני", מסבירה ד"ר זיידל. "התפיסה של הילד בעיני עצמו היא שהוא חצי מאמא וחצי מאבא, וכשהילדים עדים לעוינות ולאמירות קשות של ההורים זה על זה - אם במכוון ואם בלי כוונה, זו פגיעה בתדמית של הילד בעיני עצמו".
"ככלל, ילדים רוצים להרגיש שההורים שלהם הם אנשים טובים ולא רעים", ממשיכה ד"ר זיידל. "כעסים בין ההורים הגרושים עלולים גם ליצור נאמנות כפולה: אם אמא כועסת על אבא, אז זה כביכול לא בסדר שהם אוהבים את אבא. גם להורים עצמם יש נטייה ליצור מחנה או קואליציה, ולעיתים ילדים מרגישים צורך לתמוך בהורה שהם גרים איתו מתוך חשש שאם לא יתמכו בו, אולי הוא יחליט לעזוב גם אותם. כך קשה להם ליהנות משני ההורים באופן טבעי וזורם".
גשר של הבנה
זוגות שמחליטים לשתף פעולה בתהליך הגירושים ולחסוך לעצמם ולילדיהם עוגמת נפש פונים להליך של גישור, שבו צד שלישי שאינו מעורב בסכסוך מסייע לצדדים לנהל משא ומתן יעיל באמצעות הידברות והסכמות הדדיות. "הבחירה בגישור מעידה על כבוד עצמי, על כבוד לבן הזוג ועל כבוד לילדים", אומרת ד"ר זיידל.
"כשיוצאים למאבק משפטי ומערבים עורכי דין, קל מאוד להגיע למצבים של איבוד שליטה ולמקומות נמוכים מאוד. לדעתי, בסופו של דבר מגיעים לאותם הסדרים פחות או יותר - אם בטוב ואם ברע, אבל כשעושים זאת באמצעות גישור חוסכים זמן, כסף והרבה מאוד עוגמת נפש. בזכות קיצור הדרך, שני בני הזוג שומרים על הכוחות להתאוששות ולבנייה מחדש".
חשוב לשמור על כבוד הדדי למען הילדים | צילום:
Deklofenak, Istock
לומדים לתקשר
עו"ד חמוטל גת היא דוגמה לעורכת דין שבחרה לעסוק בגישור ולייצג שני צדדים במקום צד אחד. עו"ד גת, מורה לגישור ובעלת משרד לגישור בין זוגות, אומרת כי זוגות מגיעים לגישור לאחר שהחליטו להתגרש והם רוצים לגבש יחד ובהסכמה הסכם גירושים, בדרך של גישור ולא של מאבק משפטי. "בניגוד להליך משפטי שמעודד את הכעסים ומסלים אותם, ההליך של הגישור אינו מחמיר את היחסים אלא עובד על תקשורת, ולעיתים נפתחים בו ערוצי תקשורת שהיו חסומים קודם לכן".
לפני מספר שנים ערכה עו"ד גת מחקר שעסק בהבדלי התנהגויות בין גברים לנשים בחדר הגישור, ובדק כיצד ניתן להתגבר על ההבדלים האלו. המחקר – 'נגה ומאדים בחדר הגישור' - בוצע עם ד"ר איילה מלאך-פינס ועם יעל טל, והעלה שני ממצאים עיקריים: הראשון שבהם עוסק ביכולת הביטוי הרגשי של גברים לעומת נשים, והעלה כי נשים הן בעלות יכולת ביטוי רגשי הרבה יותר גבוהה מגברים. השני עוסק בסוג הטיעונים שבהם שני הצדדים משתמשים כדי להשיג תוצאות במשא ומתן. עו"ד גת מבחינה בין שני סוגי טיעונים: טיעון אובייקטיבי - הנשען על כלל, חוק או נוהג מקובל ("הבית שייך לשנינו אז מתחלקים חצי חצי" או "מקובל לראות את הילדים בשני וחמישי וכל סוף שבוע שני, אז זה מה שנעשה"), לבין טיעון סובייקטיבי, שהוא טיעון שלא נשען על כלל או חוק חיצוני אלא על משהו מתוך מערכת היחסים. כך לדוגמה אישה תאמר: "לא כדאי למכור את הבית ולהעביר את הילדים לסביבה אחרת כי זה יפגע בהם" או: "מה זה משנה כמה מקובל לראות את הילדים, חשוב שהילדים יתרגלו לישון בבית אחד".
תוצאות המחקר הראו כי גברים בחדר הגישור משתמשים יותר בטיעון אובייקטיבי, ונשים משתמשות יותר בטיעון סובייקטיבי. "המחקר נולד מכך שבחדר הגישור מגלים שגברים ונשים מדברים בשפות שונות, ואנחנו כמגשרים מנסים לפצח את הקודים של השפות השונות האלה כדי שנוכל לעשות 'תרגום' ביניהן, כדי ששני בני הזוג יוכלו לדבר באותה שפה", מסבירה עו"ד גת. "גברים לעיתים קרובות מפרשים ביטוי רגשי חזק של נשים כהיסטריה או כחוסר אינטליגנציה. נשים מייחסות למאופקות הגברית קשיחות, אדישות ואגואיזם. בפועל - נמצא שמאחורי הביטוי הרגשי החזק של הנשים, כמו גם מאחורי המאופקות הגברית, מסתתרות חרדות קיומיות ואחרות שמשותפות לשניהם. במחקר שלנו המלצנו כיצד לגשר על הפער התקשורתי הגדול בין בני הזוג בחדר הגישור. יש להבין ששתי התגובות הן לגיטימיות. אחד הכלים שייעזר בהם המגשר הוא שיקוף. הוא יחזור על הדברים שהאישה אמרה בלי היסטריה, או שיבטא את הדברים שאמר הגבר תוך שימוש במילים כמו פגיעות. גבר פגוע כמעט לא מסוגל להודות בזאת, הוא רק יציב מחיר מאוד גבוה לכך שאשתו פגעה בו. הוא יאמר: 'היא בגדה בי והיא תשלם', והוא יישאר נטוע בעמדה הזאת. האישה חייבת להבין שמה שעומד מאחורי העניין הוא הפגיעה, וגם הגבר צריך להכיר בזה".
