השיטה, המכונה "קן הציפור", או "נסטינג" – קינון, היא שיטת משמורת משותפת המבקשת ליצור זעזוע פחות לילדים, להשאיר את הבית כפי שהיה, אלא שההורים ירכשו או ישכרו להם דירות נוספות, ויבואו לבלות עם הילד בבית המשותף בימים שנקבעו מראש. כך מתבטל הביטוי "אני הולך לבית של...", והילד שומר על ביתו שלו. מובן שמדובר באפשרות לבעלי אמצעים בלבד, מאחר שיש לקיים בית וחצי, אך התופעה מתפשטת, זאת על אף שהיא דורשת מבני הזוג לא רק להשקיע ממון אלא גם, ואולי מסובך מכך, להמשיך לנהל יחד נכס משותף.
"בישראל זה קורה לעיתים מכורח המציאות"
"נסטינג" לא תמיד אמור להוות פתרון ארוך טווח. יש הורים שמסכמים שישמרו על הבית המשותף עד שהצעיר בילדים יגיע לגיל 18 ומחליטים לייצר כך תקופת מעבר חלקה יותר, בעוד ההורים בונים את חייהם הנפרדים, ומסכמים על שנתיים-שלוש. כך גם נמנעים חלק מהמתגרשים מהצורך למכור מיידית את ביתם על מנת לחלק נכסים, גם כאשר השוק נמצא בשפל.
הזוג הראשון שנקט בשיטה וקיבל על כך אישור מבית המשפט היה זוג ממדינת וירג'יניה כבר בשנת 2000. "אנו מאמינים ש'נסטינג' היא שיטה טובה עבור הילדים, בעיקר במידה והבית הוא היחידי שהכירו אי פעם", נכתב אז בפסק הדין התקדימי. "ראינו יותר מדי מקרים בהם הילדים הופכים למשחק פריזבי בין ההורים, ועד כה נראה שהורים אינם מבינים את גודל ההפרעה שזה מייצר בחיי הילדים. איננו רואים מדוע סידור חזקה משותפת זה יכול לפגוע בילדים".
המתנגדים לשיטה טוענים שמדובר בדרך חיים שמקשה על ההורים להתקדם ולהמשיך בחייהם, וששימת הילדים במרכז כך יוצרת נרקיסיזם והגנה מיותרת על הילדים, ושמדובר בהורי הליקופטר שאינם מבינים שעליהם להכין את הילדים להתמודדות עם העולם והחיים האמיתיים, ובמקום זה עוטפים אותם בצמר גפן.
"בישראל עוד לא שמעתי על סוג כזה של חזקה משותפת", אומר המטפל המשפחתי גדי רוזנבלום. "מצד שני, זה קורה לא מעט מתוקף המציאות, כשזוגות היום נפרדים אבל מתקשים מבחינה כלכלית לצאת לחיים נפרדים, ואז כל אחד מוצא לו סידור לחלק מהימים, לרוב בבית ההורים או בני משפחה, עד שיתאפשר שינוי. בכל מקרה, מדובר במהלך שמצריך לא מעט שיתוף פעולה ויכולת לשים את הילדים במרכז, מה שלא מאוד אופייני לתהליכי גירושים כואבים ומלאי כעס. הפתרון, במידה ואכן מצליחים ליישם אותו בצורה חלקה, יכול תיאורטית להעניק לילדים יציבות בתקופה של שינויים גדולים. בארה"ב ישנם גם מנהגי משמורת של שבוע אמא – שבוע אבא, ואז אולי זה יותר נוח להורים, שצריכים להזיז את חפציהם הלוך ושוב. אגב, לא בטוח שמדובר בהוצאה גדולה כמו שחושבים, כי במצב בו הבית נותר על כנו, אין צורך לקנות לילדים שני סטים חדשים של ריהוט, ביגוד, צעצועים ועוד.
"בעיניי זה רעיון מעניין שמתאים לשכבת אוכלוסיה בעלת אמצעים, ולמתגרשים שהתקשורת ביניהם טובה במיוחד, ויפה בעיניי שהוא מגיע מהרצון לייצר הפרעה מינימלית בחיי הילדים, שהגירושים הם באמת לא באשמתם. הורים השוקלים סידור מסוג זה כן צריכים לשים לב שהם לא חוצים גבול ומוותרים על עצמם ועל צרכיהם לבנות מחדש את החיים ולהתפתח".