האם קשר וירטואלי עם בן המין השני הוא בגידה? מאז שנכנס האינטרנט לחיינו ושינה לחלוטין את דרכי התקשורת שלנו עם העולם החיצוני, השאלה הזו רלוונטית לכל אחד.
אנשים רבים מוצאים ידידי נפש באמצעות האינטרנט, והשאלה היא האם קשר רגשי בשלט רחוק נתפש כבגידה. התשובה היא תלויית מגדר; גברים רגישים יותר לבגידה פיזית, ונשים מגלות פגיעות רבה יותר לקשר רגשי של בן זוגן; נשים מתייחסות יותר להיבט הרגשי של הבגידה ועל כן סוג השכיח של קנאה אצלן נובע מהפחד שיתקיים קשר אינטימי בין אישה אחרת ובין בן זוגן, גם אם לא היו יחסי מין בקשר זה.
ההבדלים בין המינים אומתו במחקרים רבים שנערכו בארצות עם קודים התנהגותיים שונים כמו סין, גרמניה, הולנד, קוריאה, שבדיה ועוד.
לפי דברי פסיכולוגית אמריקאית בשם שירלי גלאס, הבגידה הווירטואלית מולידה קשרים עמוקים ומלאי חיזוקים הדדיים, מחמאות, פתיחות וגילויי לב. שותפים לקשר כזה לא תמיד שמים לב כאשר הם חוצים את קו היחסים האפלטוניים, ובעצם מדברים בשפה של אהבה רומנטית. גלאס גילתה כי אחוז גבוה להדהים מבין מטופליה שניהלו פרשיות אהבים מחוץ לנישואין עשו זאת עם מישהו שהיה ידיד לצ'ט, ובמספר גדול מאוד מהמקרים, הידידות הווירטואלית הפכה למערכת יחסים מלאה וסודית.
באינטרנט או במכולת – מה זה משנה?
למה בעצם אנשים נמשכים לאינטרנט כמרחב אפשרי לפתוח מערכת יחסים מחוץ לנישואין? יש להניח שהזמינות קורצת, כמו גם האנונימיות שמאפשרת שליטה בתוכן, בטון ובמינון האינטראקציה.
רומן וירטואלי יכול לכלול את כל המרכיבים הקיימים בהתאהבות אמיתית: מחשבות בלתי פוסקות על הידיד, צורך רצוף ודחוף להתחבר לאינטרנט על מנת לשתפו בחוויות, תחושה שהוא הכי נפלא בעולם, הכי מבין ותומך ונוכח.
אילן אבירם (במאמרו המבוסס על תזה בהנחיית ד"ר יאיר עמיחי המבורגר) משווה בין יחסים וירטואליים לבין יחסים קונבנציונאליים: בקשר וירטואלי אין חשיבות לקירבה גיאוגרפית; יש עמעום של חשיבות המשיכה הפיזית על בסיס מראה חיצוני; האנונימיות מאפשרת חשיפה עצמית גבוהה ומהירה; יש אופציה להשהייה בתגובות (קיימת בחירה באיזו מהירות להגיב) מה שמקל על אנשים רבים, ויש אשליה של שוויון בין הידידים הווירטואליים.
בכל מקרה, ברור שרבים מייחסים למערכת יחסים וירטואלית את אותה חשיבות שמייחסים לקשר אמיתי עם אדם במציאות, ואם היא מתפתחת לקשר אמיתי, ודאי שתחושת הבגידה תגיע.
מספר חוקרים ובראשם יאנג, איתרו סימנים מקדימים שיכולים להוות עדות לכך כי מתקיימת מערכת יחסים אינטרנטית:
• שינויים בהרגלי השינה.
• צורך בפרטיות יותר מבדרך כלל.
• התעלמות ממחויבויות אחרות.
• עדות לשקרים.
• שינויים התנהגותיים.
• אובדן עניין במין.
ניתן לומר שמערכת יחסים מחוץ לנישואין נתפסת כבגידה, ואין חשיבות לדרך שבה הכירו האנשים זה את זו: אם במקום עבודתם, אם במקרה ואם דרך האינטרנט.
פורנו זה טוב?
לבגידה וירטואלית יש היבט נוסף בהקשר הזוגי: גלישה באתרים פורנוגרפיים. לעיתים קרובות בני זוג מתייחסים אחרת לנושא; אחדים חשים זעזוע עמוק כאשר הם מגלים שבני זוגם שוטטו באתרי פורנו, ואחרים דווקא מגלים הבנה.
גם גילוי זה מלווה לעיתים בעוצמות רגשיות דומות לאלו שצפות ועולות בעת גילוי על בגידה ממשית.
הגילוי הזה מעורר בעיקר שאלות של: "בשביל מה הוא צריך את זה?" האם אני לא מספיק טוב?"
השאלות הללו, מקורן בחרדה שאולי יש משהו פגום ביחסים שעד כה היה נסתר מעינינו. הגילוי וגרם לבילבול רב, וזה למרות שיכול להיות שהדבר לא מעיד על זוגיות פגומה כלל וכלל.
צריך לזכור שהאינטרנט הופך את כל סוגי התוכן לזמינים, ושסקרנות מינית היא טבעית ונורמלית.
אולם אם בן הזוג שמגלה את השיטוט תוהה באשר להשלכה שלו על מערכת היחסים, כדאי לשתף אותו בתחושות שלכם, בלי להאשים ובלי להטיף מוסר – מה שרק יגרום להתגוננויות ולהצטדקויות.
ספרו ממה אתם מוטרדים, מהם החששות לגבי היחסים שלכם, ועודדו את בן הזוג לשתף אתכם כיצד הוא רואה את הדברים ואת מידת השפעתם על היחסים שלכם.
רצוי ששיחה כזו תתקיים כשאתם רגועים ומסוגלים לנהל דיון ענייני ושקול. שיחה כנה עשויה לשחרר אתכם מהפחדים.
ריקי רדלוס היא מטפלת זוגית, מנהלת פורום הריון הורות וזוגיות בפורטל דולה