"היינו נשואים 17 שנה, מאוד אוהבים, חברים הכי טובים", מספרת ט', בת 47. "היו לנו אחלה חיים משותפים, בית, שני ילדים גדולים, תמיכה, ספייס, הערכה הדדית. הרגשנו ברי מזל. לשנינו היה ברור שאין משהו שיכול להשתבש בינינו. להתגרש? אין סיכוי. אבל כאמור 'אין מלכודת מסוכנת כשלוותם של אוהבים', ואז אני התאהבתי".
ט' מספרת שההתאהבות הייתה חזקה מכל היגיון. "לא ראיתי בעיניים, השתבשה לי כל הכימיה במוח. אם היה מדובר בגבר אני מניחה שהייתי מזהה מה קורה פה בשלבים מוקדמים כשעוד הייתה לי שליטה - אבל התאהבתי באישה. וכשהייתי מוכנה להודות בפני עצמי שזה מה שזה, כבר היה מאוחר מדי". ט' הסתובבה אבודה ומבולבלת, ומהר מאוד שיתפה את בעלה ברגשותיה. "די מהר כדור השלג התגלגל ועזבתי את הבית אליה. בעלי, מצדו, ממקום די מטולטל והמום ניסה להתרומם דרך היכרויות חדשות, וגם הוא הכיר מישהי והתאהב לו".
נעשה לכם ספויילר ונגלה לכם את סוף הסיפור – היום, ארבע שנים לאחר הטלטלה ההיא, ט' ובעלה לשעבר חיים יחד שוב באושר. איך זה קרה? "שנינו עברנו כמה מערכות יחסים, אבל נשארנו די חברים. אני חושבת שתמיד הייתה בינינו תחושה של משהו שנקטע בלי שבאמת הגיע זמנו למות. עם הזמן הקשר בינינו הלך ונפרם, והרגשנו את זה עם צביטה בלב. באופן מקרי, או שלא, הקשרים החדשים שלנו לא היו מוצלחים, וזה דחף אותנו להסתכל אחורה בגעגוע. לאט-לאט חלחלה בשנינו ההבנה שעם כל הריגושים של השנים האחרונות, אין תחליף לקשר שהיה בינינו".
התהליך הזה קרה אצל כל אחד מבני הזוג בנפרד, ולא במקביל. וכך קרה שבהזדמנות הראשונה בה שניהם סיימו קשרים באותה התקופה – פתאם התחילו דיונים על חזרה. "מטבע הדברים והטראומות זה לא היה טריוויאלי בכלל, וניגשנו לזה עם הרבה חששות. אבל הרגשנו שאם אחרי כל מה שעברנו אנחנו עדיין מרגישים כל כך הרבה אחד כלפי השני ומסוגלים לתקשר בכזאת פתיחות וחברות ובלי משקעים, אז כנראה שזה באמת שווה מחשבה שנייה. נכנסנו לתקופה מאוד מקרבת של המון שיחות נפש, ודי מהר זה היה ברור שמפה אנחנו ממשיכים שוב ביחד".
לפעמים מגלים שהחיים בחוץ פחות נעימים ממה שהיה בבית
הסיפור של ט' יוצא דופן, אבל הוא קורה לעתים. נדב נשרי, מגשר, מומחה בגישור גירושין, נתקל מתוקף תפקידו בהרבה זוגות שחוזרים לחיות יחד אחרי פרידה. "זה קורה הרבה אצל זוגות שהיחסים שלהם עלו על שרטון, אבל בני הזוג לא ניסו את כל האפשרויות במטרה לשמור על הנישואים ובחרו מהר מאוד להתגרש", הוא אומר. "במקרים כאלה, ובעיקר במקרים בהם יש ילדים קטנים שמחייבים מעורבות מאוד משמעותית של שני ההורים, אחרי שמסתיימים הליכי הגירושין ובני הזוג הגרושים מתחילים לחיות את חייהם בנפרד, הם עלולים לגלות שבחוץ פחות נעים משהיה בבית - ומתחילים להתגעגע לתקופה בה היו נשואים. כאשר שני הצדדים חשים ככה, יש אפשרות לחזרה ולתיקון היחסים".
כדוגמא, נשרי מספר על זוג שהתגרש ב"גירושין מקסימים: בלי ריבים בלי כעסים, גירושין מתוך הבנה ששניהם לא רוצים לחיות עוד יחדיו. הם החליטו מראש להישאר חברים למען הילדים, ולשמחתי באמת הצליחו לעמוד בכך לכל אורך התהליך".
אחרי שהגיעו להסכם גירושין והפכו אותם לפורמאליים, המשיכו בני הזוג לשעבר להתגורר בשכנות. "מערכת היחסים שלהם המשיכה להיות טובה, מאחר והם באמת כיבדו והעריכו זה את זו. כעבור חצי שנה בערך הם הגיעו למסקנה שיהיה להם יותר קל יותר כלכלית ופרקטית אם יתגוררו באותו בית, ובכך יחסכו את ההוצאה על שני בתים ויוכלו לקבל החלטות הנוגעות לילדים בקלות רבה יותר. הם עברו להתגורר יחדיו בבית בו התגוררו קודם לגירושין, ועד היום הם ממשיכים לחיות כזוג נשוי - למרות שבתעודת הזהות כתוב שהם גרושים".
למה שבפעם השנייה זה יצליח? "השורה התחתונה היא מה הייתה הדינמיקה שהביאה לפרידה מלכתחילה, והאם באמת בתקופת הפרידה בני הזוג עבדו על עצמם ולמדו לקחים", אומרת דלית ויינטרוב, מטפלת מינית וזוגית. "האם הגרושים החכימו והבינו שאין דבר כזה 'מושלם', ש'אושר' הוא מונח לא מוחלט ותלוי במה שאתה מביא לזוגיות. המשמעות בפועל צריכה להיות שהם הפסיקו להיאבק ולנסות לשנות את בן הזוג שלהם, ושהם מוכנים לקבל אותו כמו שהוא".
לויינטרוב יצא ללוות זוגות ששקלו לחזור זה לזו, והיא מסבירה שהדבר הראשון שעושים בטיפול זוגי במצב כזה הוא לנסות ולפענח מהן הסיבות שבגללן הרעיון הזה בכלל עלה. "האם זה מתוך נוסטלגיה לעוסה, שנראית עכשיו כמו אופציה טובה יותר מהמקום בו אתה נמצא עכשיו? האם הבנת מה היה החלק שלך שתרם לגירושין? האם התמודדת ועבדת עליו? למשל, נניח שאחד מבני הזוג הבין שהוא קונטרול פריק שחנק וסירס את בן הזוג שלו. האם הוא יודע כעת לזהות את התכונות האלה שבו, ולהיות בשליטה על השליטה? אם התשובה היא כן, אז אפשר להמשיך הלאה".
השאלות שאתם צריכים לשאול את עצמכם לפני שמנסים שוב
גם לנושא של הסליחה מתייחסת ויינטרוב. "אתה צריך לשאול את עצמך האם אתה יכול באמת להניח לטעויות שלך ולסלוח לעצמך ולבן או בת הזוג. ואתה חייב לבוא עם כוח: כוח להמשיך לעבוד על עצמך ועל הזוגיות, מתוך מקום שקט שמבין שלא יהיה בן זוג שיתאים לך במאה אחוז. ולבסוף, אתה מוכרח להיות אדם אופטימי שמאמין בעצמו".
גם לנשרי יש כמה שאלות שהוא ממליץ לבני הזוג לשאול את עצמם כשהם חושבים על חזרה. "אנשים צריכים לשאול את עצמם שאלות כמו - האם אני באמת רוצה לחזור לנישואין או שזו הבדידות שמדברת מגרוני? האם אני מוכן להתחייב לשינוי ההרגלים שלי, שהרי שאין בטוחה שהצד השני ישנה את דרכיו ולכן הדבר הבטוח היחידי הוא שאני אשתנה? אם אני עוצם את עיניי ומדמיין את עצמי מאושר בעוד עשר שנים - האם הגרוש/ה שלי נמצא/ת שם לידי?"
במקרה של ט', אפשר לקוות שגם בעוד עשר שנים היא תימצא ליד הגרוש שלה, שכעת הוא שוב בן זוגה האוהב. "אם בתקופות הכי כואבות וכועסות הרגשנו שקרה לנו משבר די טראגי, אז היום אנחנו גם יכולים לראות את הדברים הטובים שהשנים האחרונות נתנו לכל אחד מאיתנו בנפרד וגם להמשך שלנו יחד כזוג", היא מסכמת, אבל מוסיפה לסיום שהיא ממש לא ממליצה לאחרים להיתלות בסיפור שלה כפנטזיה לפתרון שתעבוד לכולם. "היום כשחברה משתפת אותי בהתלבטויות של משברי אמצע החיים, הדבר שהכי חשוב לי להגיד לה זה שתחכה שניה, שלא תרוץ לפרק".