>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
- "הבנתי שלעולם לא אוכל לבטוח בו שיטפל בילדים העתידיים שלנו. הבנתי ברגע אחד שאם אני מרגישה ככה, למה שאבטח בו עם גורלי שלי?".
- "התגרשנו כי פתאום קלטתי אותה. היא לא יכלה לעשות לי יותר מניפולציות. בשנייה שהבנתי שהתחתנתי עם נרקיסיסטית, הכל נגמר".
- "היינו נשואים במשך שמונה שנים ולדעתי שנינו ידענו שזה לא לנצח. אהבתי אותה מאוד והיא אותי, אבל תמיד היה משהו שלא הצלחנו לספק אחד לשנייה. פשוט התרחקנו ונפער בינינו בור שלא היתה אפשרות לסגור. אני לא מתחרט על כלום. יש לי שתי ילדות נפלאות ואנחנו מסתדרים נהדר כאקסים. אנחנו חברים טובים ומדברים בטלפון כל יום. יש ויכוחים אבל לרוב אנשים מאוד מתרשמים מהקשר בינינו. אני מסתדר מצויין גם עם החבר החדש שלה".
- "גילינו שלא אוכל להביא ילדים ללא התערבות רפואית יקרה, והיא לא הצליחה להתמודד עם זה. היא לקחה את המציאות לידיים ונכנסה להריון ממישהו אחר. היא רצתה שנחזור, אבל כל הגשרים כבר נשרפו".
- "התחתנתי צעירה מדי, בגיל 23, ולא הצלחנו שזה יעבוד. השתנינו יותר מדי ממי שהיינו בהתחלה, ולבסוף הפרידה היתה חברית. הבעיה העיקרית היתה שלא קבענו בהתחלה מהן התוכניות שלנו באופן מפורט, מעבר לכמה נחמד יהיה להזדקן יחד, וסדרי העדיפויות שלנו התגלו כשונים מאוד. אני מאוד אורבנית, והוא רצה לגדל ילדים בכפר, למשל".
- "בעשור שבו היינו נשואים הוא לא החזיק עבודה למשך זמן רב. בהתחלה האמנתי לתירוצים שלו, זו אף פעם לא היתה אשמתו, וניסיתי להיות תומכת. התעייפתי מכך שכל האחריות תמיד עליי. עבדתי בשתי עבודות בעוד הוא היה מובטל. הוא גם לא עזר בבית. הייתי חוזרת ב-23:00 בלילה והוא היה דורש שאכין לו ארוחת ערב. הוא לא ניקה או כיבס אלא שיחק משחקי וידאו כל היום. בסוף התעשתי ועזבתי".
- "התגרשנו כי מעולם לא היינו צריכים להתחתן. ביקשנו חלום שלא קיים. זה קרה להרבה אנשים שאני מכירה. לפחות הבנו את זה לפני שילדים נכנסו לתמונה".
"שנינו ידענו שזה לא לנצח" (אילוסטרציה) | צילום: jupiter images - "אף פעם לא הצלחתי לבטוח בה. תפסתי אותה ביותר מדי שקרים קטנים ולא האמנתי לשום דבר שהיא אמרה לי, או שכחה לומר לי. בסוף נמאס לה מזה והיא עזבה אותי".
- "הפסקנו לרצות את אותם הדברים בחיים, ובעיקר נמאס לי שהוא מבקר אותי כל הזמן. לא חשבתי שהמחוייבות של נישואים כללה את התחושה התמידית שמשהו בי דפוק".
- "התחתנתי בגיל צעיר, כשאמי נפטרה. הרגשתי שאני זקוקה למישהו. זה היה נוח למשך עשור. כשהגיעו הילדים ונאלצנו לתקשר יותר מבעבר, לא יכולתי לשאת אותו. ביקשתי לצאת מהנישואים כשהילדים היו עוד קטנים כדי שהדבר לא ישפיע על כל מהלך חייהם. הרגשתי שאם אחכה עוד, לא אוכל לעשות להם את זה, ואשאר. אני שמחה שעשיתי זאת. הקושי הכלכלי רב, אבל זה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי ולילדיי. יש לי פעם אחת לחיות".
- "לא התאמנו מבחינה רגשית. תמיד קיוויתי שהיא תתבגר כבר וזה לא קרה. היא נשארה מי שהיתה ביום שנישאנו. שנים של טיפול זוגי, שלושה ילדים וחמש עשרה שנות טיפול אישי הספיקו לנו, והתגרשנו".
- "היו לי נישואים נחמדים במשך 11 שנים, אני לא חושב שאי פעם היתה שם תשוקה אבל לקראת הסוף היינו כבר ממש כמו ידידים שעושים סקס פעם בשבוע. כשהיה לה רומן בעבודה הבנתי שאני לא מאוהב או מאושר בכלל".
עוד ב-mako בית ומשפחה: