אם שכולה, תרומות זרע ומחלות גנטיות לא נשמעים כמו המצרכים הנדרשים להרכבת אגדה, אבל מה לעשות שהעולם המודרני שונה למדי מזה של דיסני, ובמקרה שלפנינו, הנסיכה שזוכה לסוף הטוב היא אישה אוסטרלית לא צעירה שהיתה נואשת להביא ילד לאחר רצף של טרגדיות, וזכתה, על הדרך, בבעל ובאב אוהב לבתה. אמינה הארט ממלבורן היא הכוכבת של סרט תיעודי חדש המתאר את מסעה הבלתי צפוי ממקום קודר ובודד לחיקה של משפחה אוהבת.
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
הארט ילדה את בנה הראשון מרלון, לבעלה לשעבר, בשנת 2008. התינוק נפטר בגיל ארבעה חודשים ממחלה גנטית נדירה, מיופתיה מטבולית, המשפיעה על השרירים. בן נוסף נולד להארט בשנת 2010, לואיס, וגם הוא נפטר מאותה מחלה נדירה בגיל שנה וחודשיים. "רק אחרי מות בני השני הלכתי לאבחון גנטי", אומרת הארט, "וגיליתי שאני נושאת את המחלה". בשנת 2011, בגיל 42, הרגע האחרון מבחינת פוריות, הבינה הארט שיש לה סיכוי של אחד לארבע שיוולד לה ילד הסובל מהמחלה. "לקח לי הרבה זמן לחשוב על האופציות והגעתי למסקנה שתרומת זרע היא הנכונה, והחלטתי לעשות ניסיון אחד אחרון".
מבנק הזרע קיבלה הארט שלוש אפשרויות, נתונים מועטים על שלושה מתמודדים. היא לא ידעה שהיא בוחרת יותר ממטען גנטי לילד, אלא בן זוג לחיים. "לא מקבלים תמונה, רק גיל, מבנה, צבע שיער, תחומי עניין ומקצוע. התורם בלט כי כתב שהוא מאושר, קליל וחרוץ. היה לו רקע גנטי נקי במיוחד. התורם גם כתב שישמח לפגוש ילד שיוולד מהתרומה, ושיש לו שני בנים בריאים משלו".
עוד ב-mako בית ומשפחה:
"זה היה סוריאליסטי"
כשנולדה, בשנת 2012, התינוקת לילה, הארט היתה מאושרת לגלות שהיא בריאה לחלוטין. הארט היתה מאושרת במה שזכתה לו, ומסופקת, אבל אמא שלה הפכה להיות סקרנית יותר ויותר לגבי זהות אבי הילדה הבהירה, שלא דמתה לאמה ההודית כלל. "חצי שנה אחר כך אמא שלי ריחרחה בגוגל", משחזרת הארט, "היא זכרה שכתוב היה שהתורם מגדל בקר, ומאמן כדורגל חובבים. אמא מצאה תמונה של מאמן שדומה ללילה מאוד, אבל אני לא הייתי בטוחה". האם שכנעה את בתה לגשת לסוכנות ולברר את העניין, והסוכנות יצרה קשר עם האב הביולוגי, סקוט. הוא הגיב, והארט שלחה לו תמונות של לילה. השניים החלו להתכתב, וכשהגיעה לגיל שנה החליטו השניים שהגיע הזמן להיפגש פנים אל פנים.
אחרי נסיעה של שעה וחצי מביתה אל הכפר, פגשה הארט את סקוט ושני בניו. האב התרגש מאוד לפגוש את בתו הביולוגית. "הייתי בלחץ מהמפגש, אבל זה היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי", אומרת הארט. "סקוט הוא פטפטן ומאוד נינוח, והילדים שיחקו יחד. הראש שלי ממש לא חשב בכיוון הרומנטי. גם יצאתי עם מישהו באותה תקופה. הכל היה סביב לילה. היה חשוב לי שיהיה חיבור טוב".
החיבור היה מצויין, והאם וביתה החלו להתראות עם סקוט כל כמה שבועות. לילה התחילה להתקרב לסקוט ולחבק אותו. הקירבה הזו יצרה צורך במפגשים תכופים יותר, מפגשים שבועיים. עם הזמן התחילה הארט לראות את סקוט באור שונה. "פתאום הוא נראה לי יפהפה", משחזרת הארט. "הייתי מבולבלת, ופתאום הבנתי שאני קצת מאוהבת באבא של לילה". הארט החליטה לנצור את רגשותיה כדי לא להרוס את מה שבנו.
היה זה סקוט ששאל אם אפשר ליצור שני מפגשים בשבוע עם בתו ואמה, ורק אחרי שבנו שם לב בניצוץ שנדלק בין ההורים של אחותו למחצה, הודו השניים ברגשותיהם. עשרה חודשים עברו מאז שהשניים התאהבו, והארט מודה שחייה כעת מלאי שמחה. "התאהבנו. זה היה סוריאליסטי, ואני עדיין לא מאמינה שילדת עיר כמוני בזוגיות עם איש כפר. אנחנו מחלקים את זמננו בין מלבורן לכפר, חצי שבוע פה וחצי שבוע שם. מבחינתי זה לא סוף טוב אלא התחלה טובה של פרק יפה בחיים".