בשיחה הראשונה איתם ניסיתי להבין מה קורה ביניהם, אבל השיחה לא זרמה והרגשתי שהתקשורת תקועה. חגית ונועם התווכחו על הדברים התפלים, כמו מה לבשת באותו ערב או האם זה היה ביולי או באוגוסט, אבל היה לי ברור שיש שם מתח. שניהם חזרו שוב ושוב על אותה המנטרה: התרחקנו, אין שיחות, אין ביחד, אין חיבה. בשיחה איתם לא היה משפט אחד של כנות, של עומק. זהו מצב בו אין בשלות מספיקה לטיפול זוגי, ולכן החלטתי להפריד ביניהם ולשוחח עם כל אחד בנפרד, במטרה להבין מה מסתתר מאחורי דיבורי הסרק הזוגיים.
"אשתי היא החבר הכי טוב שלי. היא נאמנה לי"
ראשונה הגיעה אלי חגית. האנרגיה שלה בפגישה האישית הייתה שונה לגמרי מזו שהייתה בזו הזוגית: פתאם היא נראתה יפה, חייכנית, נעימה וזורמת. "הכל כבר רגיל ומשעמם, חסרים לי ריגושים בחיים, אני נובלת", ספרה לי, "לפני שנתיים היה לי רומן קצר ולוהט, שאף אחד לא ידע עליו והוא נגמר כאילו לא היה. עכשיו קורה לי משהו חדש".
הקשבתי בעניין. כבר כמה חודשים, סיפרה חגית, שהיא בקשר רומנטי עם גבר מהעבודה, נשוי גם הוא. "יש לנו שיחות נפש, הוא מצחיק אותי, מחמיא לי ומחזר אחרי, וגם שכבנו כמה פעמים", פרטה. "כיף לי איתו, הוא מעיר אותי לחיים. מאפור נהיה ורוד. אנחנו לא חושבים על עתיד משותף, אבל לא בא לנו לוותר על ההווה".
ולהתגרש? היא לא רוצה. נועם חשוב לה, היא אומרת, והיא לא רואה את חייה בלעדיו. "אי אפשר לאהוב שניים? מי קבע שרק אחד זה נכון?" היא מתרעמת.
למחרת הפגישה עם חגית הגיע אלי נועם, גם הוא משוחרר יותר כשחגית לא בסביבה. מיד התיישב ובישר לי: "יש לי מאהבת גרושה כבר שנה. היא מאד לוחצת שאתגרש, אני חי בשקרים והסתרות והתעייפתי מזה". נועם מספר שכבר מתחשק לו לפוצץ את הכל והוא מתלבט מה לעשות: לעזוב או לנסות ולשפר את מה שיש.
"המחשבה מה נכון לי לעשות לא מרפה ממני, אני מוטרף, לא ישן טוב בלילה", שיתף אותי. "כבר הייתי סנטימטר מלעזוב את הבית - וחזרתי בי. נבהלתי. אני פוחד שאצטער על הצעד הזה, ולכן אני עדיין נאחז. אני וחגית יחד מגיל צעיר, היא חשובה לי. היא כמו חבר בשבילי, כמו אח, היא נאמנה לי, היא אם ילדיי, אמא טובה. אבל עניין רומנטי או מיני אין בינינו, ואני לא בטוח שניתן להחיות את התשוקה".
כל אחד מהם צריך לעבור את המסע שלו
יכול להיות שחגית ונועם באמת לא יודעים שבן הזוג שלהם בוגד בהם? כאשר אנחנו מאד לא רוצים לדעת, אנחנו לא יודעים. כל הסימנים מראים, אורות מנצנצים, כתובות ענק על הקיר - ואנחנו מתעלמים. לאדם יש מנגנון הגנה לא רק נגד חיידקים, אלא גם נגד אינפורמציה שאיננו יכולים להכיל. ולכן תמיד הבעל או האישה הם האחרונים לדעת על פרשיות מחוץ לנישואים.
דבר אחד ברור לי בקשר לנועם ולחגית: טיפול זוגי עדיין לא בא בחשבון. התנאי הבסיסי להצלחת טיפול זוגי הוא היכולת של בני הזוג לפתוח ולדבר בכנות. כל עוד אין יסוד של אמת ביחסים, כל התקרבות תהיה מזויפת ותוביל את הקשר למסלול של התרסקות.
מה שאני יכולה לעשות בינתיים הוא טיפול פרטני עם כל אחד מבני הזוג בנפרד, במטרה לברר את הרצונות האמיתיים של השניים. אני אנסה לעזור להם להגיע לעצמם, להיות כנים עם עצמם, להבין את הפחדים והמניעים שלהם, להראות להם איפה הם מזייפים.
לפעמים לזמן יש משמעות מעבר למילים; אצל נועם וחגית, כרגע, אין בשלות לשנות את המצב. לא משנה מה יגידו להם, היצר אצלם כעת חזק מההיגיון – והם ימצאו לפעולה הבלתי המוסרית שלהם צידוק משכנע. אין שום דבר מפתה וחזק שיחזיר אותם אחד לשנייה, ומנגד, הם ממשיכים להיאחז בנישואים. הם לא מוכנים, עדיין, להציף ולהתמודד עם האמת, מהפחד לרסק את הקשר ולאבד אותו.
עכשיו הם נסערים. אין טעם להחליט כרגע. אני חושבת שזה בסדר שכל אחד מהם יעבור בינתיים בנפרד את המסע שלו - לפרק הרי תמיד אפשר. הסיפור שלהם, לדעתי, לא חייב להסתיים בפרידה: הרבה זוגות שורדים גם אחרי טלטלה של בגידה. לא תמיד זה סוף הסיפור. לפעמים בגידה, ועל אחת כמה וכמה כשהיא מופיעה בסימטריה מלאה אצל שני בני הזוג כמו אצל חגית ונועם, יכולה לפתוח ערוץ תקשורת חדש, להצמיח ולפתח את בני הזוג - ביחד וכל אחד לחוד.
*השמות בטור בדויים ופרטי הדמויות שונו