שמי מיכל (שם בדוי). אני ובעלי כבר שבוע רחוקים ולא מדברים. זה קרה בגלל משהו שעשיתי בלי כוונה רעה: בעלי נרדם והסלולרי שלו היה מחובר למחשב. לא חשבתי לרגע שביצע עדכון למכשיר. הכוונה שלי הייתה טובה: לשים לו את הסלולרי לידו. הוא התנפל עליי וצעק 'למה נגעת, עשית לי נזק, מחקת לי משחק שהגיע כבר לשלב 50'. אז עניתי לו ומאז אנחנו רחוקים וקרים אחד לשני. נמאס לי. זה יכול להימשך ככה שבועות, אם אני לא איזום משהו ואתחיל לדבר איתו. הבעיה היא שלשנינו יש אגו. מה עושים?".
מה מסתתר מתחת לפני השטח?
מיכל שלום רב,
במכתבך לא ציינת האם יש לכם כבר ילדים. תביני בהמשך למה, וכמה זה חשוב. את נותנת משמעות רחבה לדרמה קטנה בתוך בליל החיים. ואת מייחסת את הנתק בינכם לאגו של שניכם.
בואי נעשה סדר. עניין הפלאפון הוא רק טריגר קטן. הכעסים ביניכם הם עמוקים ו-ותיקים. כל דבר קטן "לוחץ" על הכפתור של הכעס. אם תחפרי עמוק יותר בתוך היחסים ובתוכך (או שתעזרי באיש מקצוע) תמצאי תסכולים ומשקעים שלא נתתם להם מחשבה ובטח לא דיברתם עליהם, וכך הם שקעו והמשכתם הלאה. כשיש ויכוח קטן זה צץ במימדי ענק ללא כל קשר לנושא המריבה.
את שק האגרוף שלו. בעלך הוא זה שיוזם את השתיקות הארוכות, את דווקא זו שרוצה שלום, כך משתמע מדברייך. אבל הוא קובע את הטונים ואת נגררת ושותקת. הדרך בה הוא בוחר, הנתק הצורם הזה ביניכם, הוא דרך חיים מעוותת הם אותם דפוסים של גבר מכה. שתיקה היא סוג של אלימות. "פאסיב אגרסיב". אמנם אלימות שקטה אך מאוד משפילה וכואבת. את לא עושה לזה סוף. את משחקת איתו את המשחק. משחק עצוב ועגום.
אנשים שמגיבים כך לחילוקי דיעות או לטעות של בן הזוג הם אנשים ששרויים במצוקה קשה. הם פגועים וכועסים על עניינים סמויים בזוגיות ואולי אף מהילדות. הם אינם מעלים את הנושא לשיחה, מחזיקים בבטן כבר שנים את כל הכעסים והתסכולים, את כל החולשות והפצעים, את עצם היותם רגישים עד מאוד ומתפרצים בזעם לא פורפורציונלי חדשות לבקרים על אירועים קטנים ולא משמעותיים. בחוסר יכולתם להתמודד עם מצבי כעס הם מתחפרים, מתכנסים ואינם מסוגלים לתקשר ימים ושבועות. הם ברוגז. אלמים. מבלי לדעת שתגובתם הורסת כל חלקה טובה ביחסים והיא נחשבת לאלימות פר אקסלנס.
את צריכה להבין שאם יש בבית ילדים שחווים את השתיקות הרועמות הללו, הם מבינים הרבה יותר ממה שאת חושבת. הם מסתכלים ומחקים מודל זוגיות מאוד בעייתי וביטחונם העצמי בירידה. הכלים שאתם נותנים להם לחיים הם הרסניים ועקומים.
הסיפור הקצר שתיארת מראה על תקשורת לקויה בינכם. אמנם בעיה שכיחה במערכות יחסים, אך הפתירה שביניהן. קחי את העניינים בידיים מבלי לחשוש. אין לך מה להפסיד, רק להרוויח.
אחרי שאת מבינה את המצב, עכשיו תורו של בעלך להבין. בשיחה איתו תתרגמי לו את התנהגותו. תבואי ממקום של הבנה שאין לו כוונות רעות אלא מצוקה שאינו יודע להשתחרר ממנה. לא בטוח שקוד ההתנהגות הזה שלו קשור ליחסים איתך. אולי זה דפוס שסיגל לעצמו הרבה לפנייך. ככה הוא מתמודד עם קושי - מצטמצם ואיננו.
כווני אותו בשיחה לכעס הבסיסי ממנו כל הרעל יוצא. לעברו בנפרד או לעבר שלכם ביחד. מה באמת מציק לו? קחי את השיחה לנקודות זמן אחרות. לטראומה ישנה, למשבר אמון אולי, ליחסים עם הוריו. למדי אותו שיחת כנות מהי. הסבירי לו את הנזק המצטבר של שתיקות מסוג זה וכמה קל לדבר, לפתור ולשחרר את העוקץ. ניתן בשלב זה להתייעץ מטפל זוגי/אישי.
דבר אחד ברור. אי אפשר להמשיך את הקשר כשאת דורכת על ביצים. פעם אחת ותמיד תשברי את כולן ותתחילו לדבר. זו הדרך הטובה והיחידה לזוגיות בריאה ומעצימה.
>>בטור הקודם: 5 טיפים שיצילו את הנישואים שלכם
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il