החבר הכי טוב שלי נפטר בפתאומיות בגיל 56. קיבל דום לב והתמוטט. הסיפור הזה היה לפני שנה ומאז משהו אצלי השתנה. זה זעזע אותי קשות, כמה החיים נזילים. אני רוני, בן 54 נשוי 20 שנה יש לי שני ילדים בוגרים.
כל החיים הייתי נאמן לאשתי ולבית. לא ציפיתי מהחיים ליותר מזה. עבודה, בית, ילדים. זהו. ככה הספיק לי. אבל אחרי חווית המוות של חברי הבנתי שהזמן קצר. החיים B על חוט השערה ורצוי למצות אותם.
"ואז הכרתי את רינת. לפני שנה לא הייתי זורם איתה אבל עכשיו בא לי להשתולל מה שלא עשיתי אף פעם. וזה מה שעושה לי טוב. אבל אני לא רוצה לפרק את המשפחה, אז אני בוגד בסתר. הכל סודי וחשאי.
"עם רינת אני עף. המצפון מייסר אותי על כל השקרים אבל אני מרגיש שאם אתנתק ממנה אני חוזר לאפור ולקודר. יהיה לי מאד קשה לחזור אחורה. אני חצוי. מצד אחד רינת מהממת ועושה לי הכי טוב ומצד שני אשתי, אם ילדי, שאני משקר לה ולא נאמן. אני תקוע. רוצה את שתי הסיטואציות. אוחז במקל משני צדדיו.
"ניסיתי להיפרד מרינת כבר מס פעמים. שבועיים נתק, ואני מחורפן. טיפסתי על הקירות מגעגוע .סבלתי כל יום בלעדיה. צלצלתי , נשברתי, חזרנו.
"בבית הכל תקין. לא רע לי עם אשתי. היא טובה ומסורה ואמא רכה לילדים. אין לי שום טענה אליה. אבל אני מרגיש שאני עושה מעשה אסור. מה עושים?".
להתמודד עם הקריז
רוני,
אם אתה בין קוראי הטור שלי אתה ודאי מכיר את גישתי. אני לא אומרת למטופלי מה לעשות ואיך כאשר המשימה אינה ישימה. ואין בשלות לביצוע השינוי. אבל אני כן נותנת לך חומר למחשבה.
אני מבינה את ההלם שקבלת ממות חברך בטרם עת. זה נתן לך פוש לחשבון נפש וזה באמת מכניס לפרופורציות ומדגיש את השבריריות של החיים האלה. כמה קצרים הם וכמה מפתיעים לטוב ולרע. אני בעד למצות, ליהנות ולאסוף חוויות.
די מובן שאחרי 20 שנות נישואים הריגוש נשחק, זה ברור וזה טיבעי שכך יהיה. גם אם הקשר הזוגי נחמד ונעים ואין שום רצון לפרק אין זה אומר שאתה לא צמא לריגוש. ההלם ממות חברך חידד והעיר לך את הצורך שכנראה תמיד היה שם רדום.
ריגוש נותן הרגשת חיות. סוף העולם, הלב הולם בבית החזה ואדרנלין טהור חודר לדם. על מנת שריגוש יהיה ריגוש צריך את מרכיב הכאב. הריגוש חייב להיות מורכב מהנאה שמהולה בסבל, בחוסר ודאות, בבלתי אפשרי למימוש, בייסורי מצפון ובזמניות. אחרת זה שגרה ולא ריגוש. זה בדיוק מה שרינת בשבילך. זו התמכרות לתחושה, זה תשוקה לדבר חדש ומרענן וזה חזק מהכל. זה השתלט עליך .
העולם לא מתנהל רק לפי ההיגיון והשכל הישר. העולם מתנהל גם על יצרים, רגשות, צרכים ותשוקות אחרת כולם היו מדויקים, מושלמים.
המצקצקים "החכמים" והשיפוטיים יגידו לך שזה הבל הבלים. ושאתה חרא של בן אדם, שאתה פוגע באשתך שכל כך טובה איתך. יגידו לך ללכת אליה מיד ולהתוודות בפניה על הבגידה. הרעיון באמת מקסים וכנה. כולם צדיקים גמורים עד שזה מגיע אליהם. אז כידוע לך אף אחד לא צדיק יותר מהאפיפיור וברגע האמת קל ליפול ללונה פארק הזה.
המצקצקים "החכמים" והשיפוטיים יגידו לך שזה הבל הבלים. ושאתה חרא של בן אדם, שאתה פוגע באשתך שכל כך טובה איתך. כולם צדיקים גמורים עד שזה מגיע אליהם
אדם לנצח ראשון לעצמו. אף אחד לא מקריב. אנחנו עושים רק מה שמתגמל אותנו. גם לבקר חולים, להעביר קשישה את הכביש, לתרום לצער בע"ח וכו'. הכל מקסים אך לא היה קורה אם לא היה נותן לנו את 10 דקות הרגשת התעלות נפש, התרוממות רוח. הרגשה שאני טוב לב, שאני אזרח נפלא. אין מעשה שאנו עושים אך ורק בשביל האחר – המעשה חייב לשרת אותנו אפילו במעט. הכל מתחיל ונגמר בבנפיט שנקבל.
ולמה אני מספרת לכם את זה? איך זה קשור לעניין? גם רוני לא יעשה מעשה שמכאיב לו ומכניס אותו למחסור, לקריז. ולכן העצה המקובלת שאומרת " תעזוב את רינת ותתמקד בבית", אינה רלוונטית כרגע ורחוקה מלהיות ישימה.
זה לא תפקידי לומר לך נו נו נו. אבל בזמן שאתה חי בתוך סיטואציה כזאת לפחות כדאי שתדע את המחיר שאתה עלול לשלם אם דבר הבגידה יתגלה ומטבע הדברים מי שגונב כל יום סיכויי התפיסה שלו גבוהים מאד, כי הרי אין פשע מושלם לאורך זמן. אתה מסכן את הכל. וכשזה יגיע לאוזניה או לעיניה של אשתך חייך יהיו אחרים ממה שהכרת עד היום.
המשבר יהיה קשה מאד, יהיו הרבה לילות וימים של שבר, של חוסר אימון, של בכי וכאב. הבית על יושביו יהיה מטולטל ומנוער. כולם יכעסו עליך, אתה תהיה מיוסר ועצוב וזה עוד במקרה הטוב כי הפחות טוב זה שתקבל בעיטה כואבת ובלתי מתפשרת החוצה ולתמיד.
אז לא בטוח שזה מפחיד אותך עכשיו וזה מה שיגרום לך לעזוב את רינת אבל לפחות אל תגיד שלא הוזהרת
ותשנן: "סוף מעשה במחשבה תחילה" .
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com