בפעם הראשונה שפגשתי את ענת וארז הבנתי שענת מחפשת צידוקים למצבה בקשר. באופן קלאסי, היא כבר לא אוהבת את ארז והייתה רוצה להגיד את זה, אבל בו בזמן היא לא רוצה לפרק את המשפחה. יש לה קונפליקט. נראה לה לא לגיטימי להישאר נשואה לו ולהודות שהאהבה כבר לא שם. כי הרי בתפיסה הקלאסית נישואים = אהבה. ואהבה = התרגשות, תשוקה עזה ופרפרים בבטן. ומה שלא תואם את זה לא מספיק טוב לנו. זו התבנית במוח.
ענת וארז נשואים 11 שנה. ענת התחתנה אתו כשהייתה בת 34 - רווקה שחוותה מערכות קצרות, המון אכזבות ודחיות. ארז היה רציני ויסודי ורצה אותה מאד והיא מצידה ובגילה לא יכלה לסרב להזדמנות אולי האחרונה שלה להקים משפחה. זו הסיבה העמוקה והאמיתית מדוע ענת התחתנה עם ארז.
מיד הם תקתקו שני ילדים והיא סגרה את פינת הפוריות. ליחס חם, פינוקים וסקס הוא זכה ממנה רק עד ההיריון השני. אחרי הלידה של הילד השני היא התרחקה וסירבה להכול. כל מה שקשור לארז הרגיז אותה. אפילו צורת האכילה שלו, ההליכה שלו, הכרס הקטנה שלו הפריעה לה בעין. הוא רק סופג ביקורת.
הוא הרגיש כמו פר הרבעה שבא רק לתת כמה טיפות זרע וכן... הוא לא רחוק מהאמת.
(חשוב אולי להזכיר כאן שאין באמת חוקים והכל אפשרי. גם כאשר מתחתנים בעקבות אהבה רומנטית, אין ערובה לאיכות הקשר בעתיד.)
ארז מתלונן על חוסר יחס ואפילו יחס מזלזל ומקטין מצידה של ענת וענת ישר קופצת ומתגוננת כאילו שהוא הוזה. כאילו מה שהוא מרגיש זה פרי דמיונו. הדיסוננס הוא שהיא לא רוצה להתגרש ולא בדיוק יודעת איך נשארים נשואים עם תחושות כאלה. היא רוצה לסנכרן את הרגשות עם המציאות הקיימת מבלי שזה יהיה אישיו.
לשחרר המועקה
ענת,
חיי נישואין הם לא חיי אהבה במובן שרובינו תופסים אהבה. התאהבות ופרפרים זה שלב התחלתי בקשרים זוגיים. זאת לא תחושה שיכולה להישאר לנצח. הטבע שואף לאיזון ולא לטירוף חושים. תשוקות עזות הן זמניות ואחריהן מגיעה השגרה. אפשר לאהוב בהרבה גוונים ולא כל אהבה זה טירופי חושים וסחרורים. אצל זוגות נשואים האהבה הופכת עם השנים לאהבה משפחתית, להורות משותפת , לניהול בית, תקציב, חינוך. הזוגיות נדחקת למקום יותר קטן ומרכז הבמה הם החיים עצמם.
מי שחושב/ת שכל החיים הוא יתרגש מבן הזוג כמו בחודשים הראשונים של ההיכרות עלול להתאכזב. החיים ביחד הם לא רומנטיקה ונשיקות בשקיעה. זוגיות ארוכה היא עזר כנגדו, מישהו לעבור אתו את החיים ללא בדידות, ביותר נעימות, להקים תא משפחתי ולתפעל אותו. כן, לא הרבה מעבר לזה.
אז מותר ואפשרי להמשיך להיות ביחד מבלי לעוף אחד על השנייה. הכל לגיטימי אם זה מתאים לשני הצדדים. תיאום ציפיות זה שם המשחק. שיח עמוק ואמיתי, כנות ,הבנה והערכה . אלה החומרים מהם עשוי קשר בריא, יציב וארוך שנים.
יש שיגידו שאצלם הריגוש כבר 20 שנה לא ירד. אז מי שאומר שהוא עדיין מתרגש מאשתו אחרי שנים ביחד (או מתרגשת מבעלה) סימן שיש תקלה בהדדיות. יש צד לא מושג עד הסוף, יש צד שלא נותן הרגשת ביטחון לשני, צד שרוצה ללכת או אוהב הרבה פחות, או אחרי משבר בגידה הצד הנבגד מחזר כמו בהתחלה בניסיון להשיג שוב את הביטחון והאימון וכן זה יכול להיות ריגוש. כי מה שאין לנו הכי מעניין אותנו. כי מה שיש כבר יש.
החלטת להמשיך להיות נשואה לארז? תני את חלקך. בבית ועם המשפחה תעשי את הכי טוב שלך. וזה כולל גם סקס מידי פעם
ביחסים נורמטיביים ההתאהבות והתשוקות הפראיות שוקעות אחרי שלוש שנים אם אתם ברי מזל כי לרוב זה הרבה לפני.
לסיכום, החיים זה לא רק רצף של תענוגות והתרגשויות, הביטחון האמיתי הוא דווקא בשגרה ובשקט הנפשי. אבל זה לא מתאים לכל אחד. את הפריקים המכורים לאדרנלין זה לעולם לא יספק, הם תמיד יחפשו את הריגוש. חלקם יעשו בנג'י אבל חלק אחר ימצאו את הריגוש ברומן לוהט מחוץ לבית. הם הם המועדים לפורענות.
אז ענת, שחררי את המועקה. החלטת להמשיך להיות נשואה לארז? אז תני את חלקך בקשר. בבית ועם המשפחה תעשי את הכי טוב שלך. וזה כולל גם סקס מידי פעם. זה רבע שעה של גוף לגוף שנותן אפקט של רוגע בבית ואוירה טובה לימים. לא שווה את ההשקעה?
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת