אבל יש דבר אחד שכן בעייתי במערכת היחסים הנורמטיבית הזאת. "אנחנו כמעט ולא שוכבים", אומרת ענת. "עושים את זה פעם בכמה חודשים. וגם אז מדובר בעשר דקות, באותה תנוחה, בלי משחק מקדים, ישר חדירה, מסמנים 'וי' ונרדמים. למחרת אנחנו יותר נינוחים אבל לא מזכירים מילה על אירועי ליל אמש. לשנינו זה ברור וידוע שהפעם הבאה תהיה אי שם בעוד 5 חודשים, אלא אם כן יש אירוע באמצע שדורש עוד 'וי' כמו יום הולדת או יום נישואין".
עוד מוסיפה ענת שכל אחד מפיל את "האשמה" על האחר בחוסר חשק. "אנחנו לא מודים ששנינו לא כל כך רוצים. שנינו מאד עייפים בערב וכל מה שבא לנו זה לראות משהו בטלוויזיה ולישון. מה עושים?"
לתשוקה סוערת יש תוקף של עד 4 שנים
ראשית אומר שיש פתרונות אבל הם לא קלים ליישום. בסיס העניין הוא ברמת הציפיות שלנו. המסלול ידוע ודי מוכר: חווינו את הסקס של תחילת היחסים, הוא היה מסעיר, מרגש, תשוקתי. היתה לנו מוטיבציית על להתפשט ולגעת. נמשכנו אחד לשני. אבל הזמן, ההרגל והשחיקה עשו את שלהם. אפילו כימית זה מוכח שלתשוקה סוערת יש תוקף של עד 4 שנים. התרגלנו והפכנו למובן מאליו. נכנסו לתוך המשוואה ענייני משפחה יומיומיים. אנחנו עסוקים בפרנסה, כבר יש אולי גם כעסים ומשקעי עבר שמשפיעים וגם המוטיבציה האבולוציונית מוצתה – עשינו ילדים, עכשיו אפשר לנוח. מצד שני, הזיכרון של הריגוש קיים ואנחנו נורא מתגעגעים אליו, מה שגורם לנו להתאכזב. סקס זה לא מה שהבטיחו לנו.
עוד במשפחה:
>> בעלי קורא לי טיפשה ליד הילדה. מה לעשות?
>> ארה"ב: אישה מסרה את התינוקת שלה לזרה ברחוב וברחה
>> מה הילדים שלנו באמת רוצים מאתנו?
אז צר לי לאכזב אתכם, אבל חיי נישואים זו עסקה שיש עליה גם מס – וסקס או חוסר סקס הוא חלק ממנו. אנחנו עושים סקס עם הבעל/אישה אבל זה לא כזה להיט. זה צפוי וידוע, הספונטניות נפגמת , צריך לתכנן ולהיות בשקט כדי לא להעיר את הילדים, ולבסוף מוותרים גם על 10 דקות קצרות של ספק עונג - ספק מכניקה.
לבני האדם יש תכונה משותפת: אנחנו יצורים אגואיסטים ומה שמצריך עבודה ויציאה מההרגל לא מחזיק לאורך זמן. אנו נוטים לסגת בחזרה לדפוסים המוכרים. יחסים בין אנשים, ובפרט גבר ואישה זקוקים לתחזוקה שוטפת. סקס הוא רק חלק.
כולנו מחפשים ריגוש בחיים, שמחה, תשוקה וחיי הנישואים לא מספקים הרבה. אף אחד לפני לא הצליח להמציא משהו אחר. ועדיין מוסד הנישואים הוא הסידור הפופולרי ביותר להקמת משפחה. סקס הוא פועל יוצא של הערכה, אהבה, קירבה ופתיחות. ובהעדר אלה... אתם באמת בבעיה.
אז מה עושים בתכלס? אני מציעה בראש ובראשונה שתדברו על זה פתוח. בלי להצטדק. אל תחפשו תירוצים, דברו על הסיבות. אולי מתאים לשניכם הסידור הקיים אבל הוא לא תואם את הנורמה החברתית, ואתם מרגישים לא תקינים. בזוגיות אין חוקים. עושים מה שרוצים וכמה שרוצים ובתנאי שזה מתאים לשנינו. לא המצאתם שום דבר. ככה זה.
שיחה פתוחה על סקס ושיתוף בן הזוג בתחושות כבר עושה את ההבדל ביחסים. השיחה מייצרת קירבה ואינטימיות. חפשו פתרונות ביחד. פיתרונות אינדיווידואליים שמתאימים לשניכם. סקס שגרתי בדומה לספורט מרומם את מצב הרוח לאחר מעשה. הוא מזרים למוח חומרים משכי כאבים (אדרנלין, דופמין) כמו סמים מרוממי רוח. לאחר סקס יש תחושה חיובית בין בני הזוג, וגם סימון שהכל טוב ביחסים. הבוקר שאחרי נראה טוב יותר, אופטימי יותר. כבר שווה.
אם אחד מבני הזוג מתוסכל מהמינון ומאיכות הביצוע, אז עליו לקחת אחריות ולהיות יצירתי. אולי לשלב אביזרים לשיפור וגיוון חיי המין, אולי שינוי אווירה ולצאת מחוץ לבית (מלון, צימר, סופש רומנטי) סרטים כחולים , החלטה יזומה על סקס מתוכנן, ככה בשביל ההרגשה הטובה. ובעיקר והחשוב מכל- ראש פתוח.