רענן והילה נשואים 8 שנים והם הורים לשניים. אולם שלוש שנים אחרי החתונה, כבר היה להם ברור שזה לא זה. במשך חמש שנים הם רוצים להתגרש אבל לא עושים עם זה כלום. ברור להם שלא טוב להם ביחד, הם רבים המון והכל בצעקות, וכשהם לא רבים, הם פשוט לא מדברים.
"התחתנו לא מאהבה גדולה", היא מספרת לי. "זה היה קשר אינטרסנטי. רענן בא ממשפחה עשירה ואני התאמתי למראה שהוא אוהב. אחרי שהילדים נולדו, לפני 5 שנים החלטנו להיפרד. כבר דיברנו על חלוקת רכוש, משמורת הילדים, סכום המזונות והכל היה מוכן לגט, אבל אז סבתא של בעלי נפטרה. לא יכולנו להיפרד בתקופה הזאת כי הוא היה זקוק לתמיכה ונשארנו יחד. חשבנו שזו הזדמנות נכונה עבורנו לנסות להישאר ביחד. כעבור חודש שקט, חזרו הפיצוצים. ואז הבת שלנו חלתה באסטמה קשה והיינו שבועיים צמודים למיטתה בבית החולים ורעיון הגט שוב נדחק הצידה. אחר כך פוטרתי מהעבודה ושוב כללי המשחק השתנו. אנחנו מדברים על להיפרד כל הזמן, אבל מדברים עם הילדים ומכינים אותם שזה הולך לקרוא, אבל זה לא קורה. הם לומדים בבית הספר, נבונים ומבינים שמשהו לא בסדר. הילדים עוברים טלטלות רגשיות רבות וסובלים מחרדות. כל הבית בהפרעה. למה אנחנו לא מפרקים?
אתם עוד לא מוכנים לפרידה
הילה ורענן יקרים. ברור שמאחורי כל ההתנהלות הזאת ניצב הפחד שמעכב את הפרידה. יש לכם את כל התירוצים למה לא. למזלכם (או לרעתכם) החיים זימנו לכם סיטואציות שתמיד היו תירוצים לגיטימיים לעיכוב. כשזוג סגור ומוכן ומחליט שהוא חותך, הוא חייב לעשות את זה כי תמיד יצוץ משהו. לא חסרים תירוצים וכולנו אלופים בהם. בן אדם בנוי כך שקשה לו להודות בפחדנות. זה חולשה ואנחנו לא אוהבים לחשוף חולשות, לכן אנחנו משקרים.
ניכר כי אתם לא מוכנים עדיין לפרידה. אינכם בשלים. אני מבינה שאין אהבה גדולה, אבל כן יש ביניכם ריגושים ותחושה של החיים על הקצה. אתם תמיד באס"ק. ראשי תיבות מימי הצבא –אוירת סוף קורס. אתם התרגלתם לחיות עם אדרנלין גבוה ואתם מספקים אותו אחד לשני. הבעיה שהילדים שלכם משלמים מחיר כבד לזיגזוג שלכם והם הכי מדאיגים אותי.
הילדים שלכם לא גדלים בשקט ובנחת. הם מוטרדים וחרדים ומאבדים את הביטחון בחיים. אתם אוהבים אותם אבל לא סופרים אותם ובמו ידיכם, עושים להם נזק. אני מנחשת שלא פעם אמרתם לעצמכם שאתם לא מתגרשים בגלל הילדים, וזה התירוץ הכי עלוב, שכן זה רק מכביד עליהם ולא מקל עליהם. דעו לכם שעדיף לילדים שלכם הורים גרושים על פני היחסים שיש כרגע. אתם מטלטלים אותם והם אינם מסוגלים להכיל את האנדרלמוסיה וחוסר היציבות. ילד זקוק לאהבה בטחון ויציבות. אתם חייבים לשפר את הקשר. זו דאגה אמיתית לילדים. ואם אין לכם מסוגלות להיות ביחד ועיקר היחסים זה השפלות הדדיות. תעשו טובה לפחות לילדים שלכם תתגברו על האימה ותתגרשו.
אבל אני חושבת שיש לכם סיכוי טוב להישאר ביחד. אם תשכילו להבין שלמרות שאתם חתול ועכבר, יש לכם חיבור מסויים ועובדה שאתם עדיין יחד. אתם בלופ של החלשה הדדית. אני מציעה לכם להפוך דיסק לצד שמחזק אחד את השני -אותו מקום רק כיוון הפוך. אולי יש תקווה לשינוי, לקבלה ולהשלמה. אולי תלמדו קצת להעריך מה שכן יש ביניכם ולהבין ששניכם תלויים אחד בשני. אתם מקרה קלאסי וטיפול זוגי יכול להועיל לכם. אתם צריכים לחקור למה זו האינטראקציה בינכם. נסו להבין למה אתם כל כך משתוללים ומחלישים. על מה זה יושב לכם? תבינו את הפחדים שלכם ותפסיקו לתרץ. טיפול נכון יבגר אתכם, יעורר אתכם, ישפר אתכם כבני אדם ולבטח גם כהורים.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il