סטוצים הם לא סיבה להתגרש
אך מתחת לפני השטח רחשו העניינים. איציק הוא גבר שאוהב נשים, פלרטטן, שרמנטי וכובש. אירית, לעומתו, אישה שקטה, אישה של גבר אחד. בדיעבד, היא מספרת שתמיד ידעה על הסטוצים של איציק, אבל הדחיקה ושתקה - היא שערה שיש לו רומנים קצרים עם חיילות בבסיס, אבל רצתה להישאר נשואה ולכן בחרה שלא לפתוח איתו את הנושא אף פעם.
למראית עין, איציק תמיד היה הבעל הכי טוב בסביבה. הוא היה גבר שדואג לאשתו, עושה קניות, מטפל בילדים, מסייע במטלות הבית. חלומה של כל אישה. את עובדת היותו לא נאמן שמרה אירית לעצמה, וכלפי חוץ שדרו השניים זוגיות יפה ויציבה. בזמנו, זה התאים לאירית: סטוצים לא היו, לדעתה, סיבה להתגרש.
אלא שהילדים גדלו וגיל הפרישה הגיע. איציק ואירית יצאו שניהם לפנסיה, והם רק בני 45. בחודשים הראשונים הם "התנפלו" על החופש: נסעו המון לחו"ל, יצאו לבילויים ולא פיספסו אף הופעה או הצגה. אבל עם חלוף הזמן הם נרגעו, והחלו לבלות הרבה בבית. הזמן ביחד ללא תעסוקה לא היטיב עמם, ולא עבר זמן רב והכל הפך לנפיץ: השניים השתעממו, הרגישו חסרי תועלת ורבו בלי סוף.
הוא מעולם לא דמיין לעצמו שככה זה ייגמר
בשלב מסוים אירית מצאה עבודה כמזכירה בכירה במשרד עו"ד. למרות שהיא הייתה כבר כמעט בת 50, היא עדיין נראתה מצויין; הבוס החדש, משה, היה מרוצה מאוד מהתפקוד שלה במשרד, וגם היא הייתה מרוצה ממנו. עד כדי כך מרוצים היו זה מזו, עד שמצאו את עצמם בסוף כל יום עבודה שותים קפה ביחד. ומקפה ביחד וזוגיות במשבר - הדרך להתאהבות חדשה הייתה קצרה מאד.
רק אז הגיע, מבחינת אירית, הזמן להתגרש. בצעד חד צדדי ובלתי מתפשר היא בישרה לאיציק על רצונה להיפרד, ותוך זמן קצת סיימה את ההליכים. איציק נותר לבד; מעולם לא תיאר לעצמו סוף שכזה לנישואיו. הוא היה רוצה להזדקן עם אירית, ולמרות המעידות שהיו לו עם נשים אחרות מעולם לא חשב להיפרד ממנה.
במשך שלוש השנים שבאו לאחר הגירושין, אירית חיה עם משה – ואילו איציק סרב לקבל את הפרידה והמשיך לחזר אחריה בעקביות. למרות סירוביה, הוא לא הרפה: המשיך להתנצל על מעשיו, הבטיח שישנה את דרכיו וביקש שוב ושוב שתחזור אליו. אירית, מצדה, שקעה עם משה בשגרה, והריגוש שבאהבה החדשה התחלף אט-אט בזוגיות אפורה, כזו שהזכירה לה את חיי הנישואין שהיו לה ולאיציק.
בשלב הזה הגיעה אירית אלי לייעוץ. איציק המשיך ללחוץ עליה, והיא באמת התלבטה האם נכון יהיה לה לחזור אליו, לחזור הביתה.
איציק הוא לא רק בן זוג, הוא המשפחה
אירית עזבה את איציק בחיפזון בגלל אהבתה לאחר. היא לא ניסתה לשפר את הזוגיות, אלא מצאה ריגוש חדש ונטשה את הכל. תמימותה וחוסר ניסיונה במערכות יחסים הביאו אותה לחשוב שמשה הוא הגבר של חייה ושההתרגשות שלה ממנו תשאר לנצח – אבל מהר מאוד נוכחה כי גם התשוקה שהייתה עם הגבר החדש הלכה ודעכה.
היא מצאה עצמה בקשר רגיל ורגוע; דומה מאוד לזה שהיה לה עם אבי ילדיה, אביר נעוריה, איציק. השנים שעברו גרמו לאירית להבין שאיציק לה היה רק בן הזוג שלה, הוא היה המשפחה שלה. היא ידעה שעם איציק כבר לא תהיה לה שוב אהבה ענקית, סוחפת ומרטיטה - אבל תמיד יהיה לה איתו הרבה במשותף: חוויות שצברו ביחד במהלך השנים, ילדים משותפים, מסגרת. בית.
היא הבינה דבר נוסף: לגיל יש משמעות. אולי אם היתה עכשיו בת 30, לא הייתה מתלבטת אם לחזור. אבל בגיל 50 + היא חושבת כבר על ההזדקנות, על המחלות שאורבות בכל פינה, על מישהו שיהיה עזר כנגדה, על הפחד שלא למצוא בן זוג ולהישאר לבד. בסופו של דבר, הבינה אירית שעם איציק היא תהיה הכי חופשיה להיות היא עצמה.
אחרי התובנות האלה, התחילו איציק ואירית להגיע אלי יחד לייעוץ זוגי במטרה לשקם את הקשר. הדרך חזרה לא הייתה קלה: היו הרבה כעסים והתחשבנויות, והכל עלה על השולחן בפגישות. לשניים מחכה מסע ארוך - אבל הם נחושים, ומגיעים אליו הפעם עם הרבה יותר מודעות וניסיון.
במקרה הזה, לדעתי, הגיל המבוגר והמחשבות שבאות איתו הם שהצילו את הנישואים האלה. הפחדים והחששות היו הכוח המרכזי שהניע את שני הצדדים לחזור זה לזו - ולאו דווקא אהבה גדולה. אבל גם השנים הרבות ביחד, המשפחתיות והקשר החזק ביניהם נתנו את הטון, ואירית ואיציק חיים יחד היום, מנסים לבנות את מה שהרסו.
