"אני מתביישת לספר את הסיפור שלי כי מאד קל לשפוט אותי ולא להבין את מעשי. זה באמת קצת מוזר ותמוה אבל המציאות, כידוע לך, עולה על כל דמיון.
"אני נשואה 18 שנה. הנישואים שלי לא מדהימים אבל גם לא גרועים. אנחנו חיים יותר יפה מהרבה זוגות שאני מכירה. אני לא שונאת את בעלי, אני אפילו יכולה לומר שאני אוהבת אותו אבל הוא לא מרגש אותי רומנטית. ככה זה. זוג רגיל ,קצת משועמם כמו כולם. יש לנו שני ילדים בני עשרה, בית יפה ופרנסה טובה. אנחנו מתנהלים כמשפחה טובה.
"אבל כבר תשע שנים אני נושאת עימי את הסוד שמכביד לי על החיים ואני ממשיכה, למרות הקשיים. לפני תשע שנים הכרתי גבר נשוי והיה ביננו ניצוץ. חשבתי שזה יהיה סטוץ קטן, חוויה שבא לי לחוות וזהו. אבל טעיתי בגדול. התאהבנו ומאז אנחנו יחד. מנהלים רומן לתפארת. נפגשים בחדרי חדרים, הסקס מדהים, השיחות עמוקות והפכנו לחברי נפש.
"היו זמנים שחשבתי להתגרש ולחבור אליו אבל הוא שם את הברקס. הוא לא מוכן לפרק את המשפחה שלו בשום אופן. על הרקע הזה נפרדנו עשרות פעמים אבל תמיד נשברנו וחזרנו מעולפים אחד לשנייה.
"ככה אני מנהלת חיים כפולים כבר שנים. אני לא שלמה עם מעשי ויש לי רגשות אשם וחמלה על בעלי שלא חושד בכלום. כואב לי על הילדים שלי שיש להם חצי אמא כי אין לי הרבה פנאי אליהם. ויש את המקום של הרצון העז שלי לבלות עם המאהב שלי ובלעדיו החיים שלי עצובים ואפורים. אני תקועה. לא זזה לשום כיוון וככה זה כמעט עשור".
המשפחה או הריגוש?
את במלכודת דבש.
אענה לך בשני המישורים. אני לא עושה לך נו נו נו. אני מבינה את שני הכוחות החזקים שפועלים עליך ומטלטלים את חייך. הטלטלה ממכרת ומכניסה הרבה עניין ואדרנלין לחיים המונוטוניים והשגרתיים וזו המלכודת.
כוח ראשון - הצד המשפחתי , המסגרת המסורתית שאת מתעקשת לא לפרק. הקשר עם בעלך לא מספיק גרוע כדי לפרק אבל לא מספיק טוב בשביל נאמנות מלאה. הקשר הזוגי בבית לא ממלא את כל הצרכים. זו בדיוק דילמת ההמונים.
כוח שני – ריגושים של רומן סודי ומסעיר שמכניסים הרבה תוכן אל הריק הרומנטי/ארוטי. עצם הגניבה, המחטף, השקרים והתפרצויות התשוקה הם בדיוק מה שמבלבל אותך. את חווה את הקטעים עם המאהב בפול ווליום ומדמיינת שכך יהיו החיים שלך עם תתחתנו. ואז את חוזרת הביתה למקום הבנאלי והמובן מאליו והניגוד הזה משבש אותך.
הריגוש מורכב מפיקים חזקים של אהבה, הנאה, כאב ואכזבה. בלי הקצוות הקיצוניים הללו אין ריגוש. הטלטלה היא הריגוש. זה ממכר לא פחות מהרואין
עם המאהב את נפגשת לרגע והקסם נעלם ולכן את חיה מפסגה לפסגה. התמכרת לתחושה ומאד קשה לוותר עליה ולחזור לחיים רגילים. התרגלת להתרגש ואין זה אומר שזה תמיד כיף. יש רגעים מאד קשים בחיים הכפולים אבל הריגוש מורכב מפיקים חזקים של אהבה, הנאה, כאב ואכזבה. בלי הקצוות הקיצוניים הללו אין ריגוש. עצם הטלטלה היא הריגוש. וזה ממכר לא פחות מהרואין.
יש רגעים שצריך לקבל החלטות גם אם זה קשה. הרגע הזה תלוי רק בך ובדרך שאת רוצה לחיות את חייך. גורלך תמיד יהיה בידייך.
יש לך את כל האפשרויות ולכל החלטה שתיקחי יהיה מחיר. השאלה איזה מהם את בשלה לשלם. להפסיק את הקשר עם המאהב זו משימה לא פשוטה משום שהתגמול כנראה גדול מהתשלום . ולכן זו המשימה הקשה ביותר. אך אם תצליחי לבצע אותה מי שיתוגמל במיוחד זה המשפחה שלך שתקבל אותך שוב . כי כל השנים האלה שאת מוטרפת לילדים שלך היה מחסור אהבת אם, שעוד תשמעי עליו.
אם תמשיכי את הקשר את תחיי בשקר הזה ותישארי תקועה ומטולטלת. נרקומנית. האושר שלך ימשיך להיות תלוי "במנה" - במסרון עם לבבות ממנו או במפגש בחדר חשוך. המשפחה שלך תמשיך להיות בחסך אמא ואת המחיר על כך את תשלמי בתשלומים כל חייך. קחי זאת בחשבון.
גם האופציה להתגרש תמיד קיימת אבל נראה לי שזה לא בלקסיקון שלך בשלב זה.
הטור רק נותן את הכיוון אך על מנת להגיע לתובנה, להחלטה ולביצוע. יועילו לך מאד כמה שיחות טיפול. "כשהאבק ישקע" הרצון האמיתי שלך יצוץ.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com