אחרי הבגידה, האם זה בהכרח סוף הקשר? לא כולם שורדים את זה אבל אפשר גם אחרת.
זהו המשבר הכואב, המשפיל והפוגע ביותר, הוא מציף כעס, זעם, חרדה והרבה כאוס לגבי עתיד הקשר. מה שהיה תמיד חם ובטוח הופך למעורער ולא יציב. כל מה שהאמנתם בו התנפץ. האמון שהיה בסיס הקשר איננו עוד.
בגידה זו מילה גדולה עם הרבה משמעויות. כל מה שנעשה בסודיות ללא ידיעת בן/ת הזוג נחשב בגידה. הבוגד משקר המון, מסתיר, משתנה בשקט. הסיבות לבגידה שונות אך כולן מתנקזות לשחיקת הקשר, לתקשורת עלובה, לשממה באינטימיות, ובעיקר לרצון לחוות ולהתרגש, מה שטיבעי שכבר לא קורה בבית אחרי שנים ביחד.
אחרי שהבגידה נחשפת כבר אי אפשר להתעלם מהבעיות ומחוסר התקשורת ולא ניתן יותר לטאטא מתחת לשטיח. המשבר מעורר את הצורך לבדוק, לחטט ולטפל. וזה כמובן במידה והצד הבוגד רוצה להילחם על הקשר ואינו מחפש הזדמנות להימלט ממנו.
המצוקה של הנפגע/ת גורמת לו לנקוט בפעולות אימפולסיביות מתוך כאב ואגו מעוך, לספר להורים ולחברים, לצלצל לבן הזוג של המאהב/ת, לארוז מזוודה ולעשות שרירים של "אני עוזב/ת". אלה מעשים של ניסיונות נואשים להחזיר את השליטה ולהרגיש עוצמה. אך זה לא באמת מחזיק מעמד והדבר הראשון שאני מציעה בטיפול זה להימנע מכל מעשה אימפולסיבי שרק יזיק ויחריף את המשבר ולא יועיל בדבר. מעשים אלה נעשים מתוך רתיחה והתפרצות זעם ולכן הם חסרי מחשבה ריאלית.
להסתכל פנימה
פניה לטיפול תעצור את האימפולסיביות ותרכז את הזוג בבעיה האמיתית ופתרונה. המטפל ינהל את האירוע וישמור שלא תצאו משליטה.
שיחה ממוקדת מול מטפל תשים לכם מראה על הקשר ביניכם ואיפה הכשלים. הצד הנפגע יקבל את מירב תשומת הלב פרטים ותשובות לכל השאלות. כשבגידה נחשפת נחשפים איתה מיליוני שקרים. הצד הנפגע רוצה לדעת הכל, מתי? איפה? למה? ומגיע לו את כל הסבלנות והתשובות. חובת ההוכחה לתיקון האמון היא על הצד הפוגע.
זה הפרדוקס – הקונפליקט בין הרצון לשמר את המסגרת המשפחתית החשובה והאהובה לבין הרצון לחוות , להתרגש, להרגיש פרפרים שאין בבית
כאשר המשבר מטופל הוא הופך להזדמנות לשיפור ולהכרות מחודשת אחד את השנייה ואת הקשר עצמו, זה להתחיל לדבר על רגשות ולא רק על הילדים ועל הפרקטיקה, זה להיחשף, להתפשט, לבכות, לחיות. לטפל בחסמים ובתקיעויות.
אין פתיחות וחשיפה הדדית - אין מצב לקשר טוב
שיתוף הפעולה של שניכם הוא קריטי להצלחה ביציאה מהמשבר. זה מחייב זמן, אומץ, סבלנות, כנות, רצון לשמור על המסגרת המשפחתית, מוטיבציה לשיפור ונתינה אמיתית. אבל החשוב מכל זה שבסיס הקשר יושב על הערכה הדדית. כי אם אין את זה אין סיכוי.
גם בטיפול המעולה ביותר אין הוקוס פוקוס. זה תהליך לעיתים ארוך וגם מכאיב וחושף. משבר אמון וחווית הבגידה יושבת לנו עמוק בתוך נפשנו ועד שלא נעשה טיפול שורש ונגיע לעומק לא באמת נפתור את זה. נכון שלזמן שעובר יש משמעות אך מה עושים בתוך הזמן יכול בהחלט לתת לכם את השיעור והכלים להתמודד, להתחזק, לטפל בכל תחומי החיים ולהכיר את עצמכם יותר טוב.
למשבר הזה יש תפקיד. הוא כמו מכשיר רנטגן וזה החלק החיובי בו. כנראה הגיע הזמן לחטט, לפתוח ולדבר. עצם המפגש הזוגי האינטימי והשיחה הפתוחה מאפשרים לזוג להתקרב ולהכיר בחוסר המושלמות של כל אחד לפתוח את הראש ולהגמיש עמדות.
לא כל בגידה היא סוף הקשר לפעמים זו דווקא התחלה חדשה. זה לא ישכח אף פעם אבל כן יסולח.
זה הפרדוקס – הקונפליקט בין הרצון לשמר את המסגרת המשפחתית החשובה והאהובה לבין הרצון לחוות , להתרגש, להרגיש שווה, להרגיש פרפרים שאין בבית. שני מסלולי חיים נפרדים שלא באים טוב ביחד. אז אולי תגידו לא מוסריים אבל ההבנה שהכל אנושי ואפשר לסלוח היא הפתח להתפתחות.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת