"אני כרמית והשנים רצו לי, חלפו מהר מידי ואני כבר בת 33. אוטוטו 34. מסטר פיס ברווקות. יצאתי עם כל מיני, חוויתי את הרווקות עד הגג. מסיבות, מערכות יחסים קצרות וארוכות, סקס, סטוצים, אכזבות, ניצחונות. הכל מהכל. עד שהכרתי את נועם. סוף סוף מישהו שרוצה קשר רציני ורוצה להקים משפחה ולא משחק בקקי. גבר נחמד ועדין, גמיש באופיו, אוהב אותי באמת, מכיל את כל הקונצ'ים שאני עושה לו. בני המשפחה שלי מאד אוהבים אותו ומדרבנים אותי להתחתן אתו.
"כבר שנה אנחנו ביחד ובאמת שלכאורה הכל מושלם. אין סיבה בעולם לא לאהוב ולעוף על אחד כזה. אבל אני לא מרגישה שלמה עם עצמי. אני לא מטורפת עליו, אני לא מאד נמשכת, הוא לא הטיפוס שתמיד רציתי. תמיד חלמתי להתחתן עם אהבת חיי, עם לב בוער מאהבה והוא לא האיש שעושה לי את זה.
"מצד שני לאן אלך? שוב לעולם הדייטים? ומה עם ילדים? אני כבר 'זקנה'. ואני רוצה להיות אמא צעירה עם ביציות טריות. אני חוששת שאקים אתו משפחה ועוד כמה שנים אתגרש ממנו כי לא יבוא לי יותר. ואהיה גרושה +.
"הכול מפחיד אותי. כל התרחישים לא משכנעים. מהי ההחלטה הנכונה בכזה מצב? לא רוצה לטעות, לבכות על זה ולהצטער על המעשה".
לאן פרחו הפרפרים
כרמית,
אני מבינה את הדילמה שלך ויודעת שהרבה מאד אנשים מתלבטים בסוגיה.
האם בעלי/אשתי חייב/ת להיות "האחד/ת" ?
אהבת חיי הנצחית והיחידה? יש דבר כזה?
האם אני מתחתן/ת נכון? האם זה יהיה לנצח? אולי אני עושה כאן טעות גורלית? ומה אם לא ארצה אותו/ה בעוד כמה שנים? או אולי אהבת חיי מחכה לי איפה שהוא ואני מפספס/ת.
הכול עניין של תפיסה. כשאת אומרת "אהבה" למה את מתכוונת? לפי הווייב שלך אני מבינה שאצלך אהבה זה ריגושים, דפיקות לב, משיכה מטורפת ותשוקה בפול ווליום. נכון, זה כיף להרגיש פרפרים אבל פרפרים עפים אחרי תקופה. ריגוש זה כמו להכניס להילוך ראשון, זה מלא עוצמה אבל לזמן קצר. אין מצב שהפרפרים נשארים עשרות שנים.
כיף להרגיש פרפרים אבל פרפרים עפים אחרי תקופה. ריגוש זה כמו להכניס להילוך ראשון - מלא עוצמה אבל לזמן קצר. אין מצב שהפרפרים נשארים עשרות שנים
את מתייחסת לנישואים כאל דבר בלתי הפיך שאסור לפספס שם ולטעות חלילה וחס. את חייבת לדעת בוודאות שהוא האחד. אין אחד. ואין ערבות לשנים מוצלחות בשום מקרה. אם מה שמניע אותך זה ריגוש את אף פעם לא תהיי שלמה לאורך זמן ויציבה בתוך מסגרת. ריגוש לנצח יהיה זמני וקצוב וזה מה שהופך אותו למרגש כל כך. את תחפשי את העונג הבא כי אצלך אהבה זה הכל חוץ משגרה. השגרה יציבה ונוחה אך המחיר הוא שהיא נטולת ריגושים ודפיקות לב. חיי נישואים זה שותפות טובה, הערכה הדדית, תקשורת כנה, התאמה כמו ניהול עסק קטן ולא תשוקות לוהטות וסקס משוגע בשקיעה.
יש שתי דרכים להביט על הסיטואציה:
1 . לא להקים משפחה עם הגבר הזה כי הוא לא עושה לך את הפרפרים שאת חולמת עליהם ותמשיכי בדרכך עד שתמצאי את המושלם שלך. הסיכון: את עלולה להגיע לגיל 40-50-60 ועוד לא יקרה לך הנס. החלום להקים משפחה יתמסמס לו יחד עם הביציות שלך. אולי תפני לבנק הזרע שזאת האופציה הפחות רצויה מבחינתך כי את מאוהבת בהתאהבות.
2 . יש לך גבר זמין שאוהב אותך והוא טיפוס חיובי ונעים הליכות. זה בדיוק האיש אתו רצוי לבנות בית. זה האיש שאפשר לסמוך עליו. הוא יהיה אבא טוב, מפרנס טוב ועם בונוס הוא גם גבוה ונאה. את בת 34 ואת מצהירה שאת רוצה ילדים. אז זה בדיוק הזמן לעשות אותם וממילא אין לדעת מה צופן לו העתיד. כל האופציות פתוחות תמיד. אבל יהיו לך ילדים יפים ומוצלחים, את תהיי אמא כמו שאת רוצה, עשית אותם עם גנים טובים . אז חבל על כל יום.
אבל בכל זאת בשורה התחתונה את עדיין מחכה, לא מחליטה ועוד לא עשית מעשה. אז אולי מאחורי "המחכה" את בוחרת לא להחליט כי יש עוד כמה חסמים שבכלל לא קשורים בבן הזוג, הם שלך ורק שלך. אולי יש לך אישיו ביכולות שלך להכיל ובמסוגלות שלך למחויבות ולקשר ארוך טווח. אולי לך נעים לדחות את הקץ ואת מחפשת תירוץ הולם. אולי את בכלל לא בשלה לזה ומפילה את התיק על האהבה שעוד מצאת.
על מנת למצוא את כל התשובות עוד יש לך תהליך לעבור להבין את עצמך ולהיות כנה ואמיצה ללכת עם האמת שלך.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com