"כשהילדים נכנסו למסגרות בית ספר, יצאתי לעבוד. התפתחתי והתקדמתי למשרות בכירות. הפכתי לאשת קריירה והרווחתי יותר מעודד. וכך, לאט, בשקט וביסודיות התחלתי לחשוב על גירושים, אבל הילדים היו עדיין קטנים ולא רציתי לפגוע בהם, אז זה שוב נדחק הצידה. אבל לא עבר יום שלא חשבתי על זה. היה לי ברור שאנחנו פשוט לא מתאימים. כששמעתי על זוגות שמתגרשים בסביבתנו, הייתי מתכווצת מקנאה. כל גרושה שמצאה אהבה חדשה היתה נוטעת בי תקווה שגם לי זה יקרה. מדי פעם גם הייתי רומזת לעודד שמיציתי את הקשר איתו אבל הוא עשה את עצמו לא מבין והתעלם. הוא לא באמת האמין שאעשה משהו וזה יקרה.
"אבל לפני חודש זה קרה. במהלך עוד מריבה שטותית, פשוט הפלתי את הפצצה. אמרתי לו במפורש: 'אני רוצה להיפרד' ומיד ריככתי , אמרתי שזה זמני, רק הפסקה. לא נתגרש בנתיים, אבל כן נבדוק איך החיים בנפרד. 'אולי יהיה לך טוב'?', אמרתי.
"עודד נכנס לטירוף זעם. כל יום שעבר מאז השיחה, עודד הבין שאני רצינית ורתח עוד יותר. התחיל לקלל אותי, ולאיים שיהרוס אותי. אמר שהוא יודע שיש לי מישהו. פתאום מאיש מופנם וסגור שהכרתי כל חיי - יצא ממנו שד והוא הפך לחיה רעה ותוקפנית, מה שמחזק אותי להמשיך בדרכי ולעזוב.
אבל המצב עכשיו הוא כזה שהילדים שלנו, שכבר עברו את גיל 20, מאוד חסים עליו ולוקחים את הצד שלו. הם כועסים עלי ובקושי מדברים איתי. הם טוענים שכל השנים השפלתי את עודד והייתי רעה אליו. כולם כועסים עליי עכשיו, כשאני זו שחיכיתי עבורם כל השנים האלה כדי להגן עליהם. אני לבד במערכה שרחוקה מלהסתיים. עודד בדיכאון קשה. ואנחנו לא מתקשרים בשום צורה. הילדים לא איתי. אני אמנם שלמה עם עצמי, אבל מבולבלת וחוששת מהעתיד".
התחילי בסיפור האמיתי: לא נשארת רק בגלל הילדים
טלי יקירתי, לפני הכל חשוב שתכירי במציאות ולא בסיפור שמכרת לעצמך כל השנים. אל תיבהלי –את לא היחידה שמספרת לעצמה סיפורים, כאלה אנחנו, בני האדם, מייפים את המציאות על מנת לצאת הטובים בסיפור, ההירואיים, המושלמים, אלו שעושים למען הכלל.
ואומר לך עוד משהו: כולם מפחדים. כולם חוששים ותוהים - מה יהיה אם שגיתי בהחלטה? מה יהיה אם לא אמצא אהבה חדשה? מה יהיה אם אחלה פתאום? אולי הלבד הזה לא מתאים לי? ומה יהיה על הפרנסה והכסף ועוד חרדות קיומיות כאלה ואחרות. היום את מוכיחה שהתגברת על כל החששות ותהיות, ועל אף שהילדים כועסים, עודד על הקרשים והחיים לא פשוטים - את עוזבת. את מוכיחה שאדם עושה מה שהוא רוצה - הכל תלוי רק במוכנות הפנימית שלו.
לקח לך זמן רב להתארגן ולהתכונן למסע הזה. אבל מבלי להרגיש ולא במודע, אספת את עצמך לקראתו במשך שנים. התבגרת, התחזקת, התפתחת, הסתדרת כלכלית, הילדים בגרו ושעון החול של החיים החל לתקתק. השילוב של כל אלה הביא אותך לצאת לדרך חדשה. את כבר לא ילדה אבל עדיין צעירה ועוד שנים רבות לפניך.
הילדים הם ללא ספק הכי חשובים, לכן עלייך לקחת אותם לשיחות, לארוחות - עם כולם ביחד וגם עם כל אחד לבד. ספרי להם את האמת כפי שהיא. לעולם אל תכפישי את אביהם ולעולם אל תאשימי אותו במשבר. קחי את כל האחריות עליך. לילדים שלך יש כעסים עליך גם מהעבר שמעולם לא פתחתם. אבל דעי שכל מילה או טענה שלהם כלפייך היא בסלע! אל תנסי להצטדק. פשוט תקשיבי להם. גם את עשית הרבה טעויות, ואף אחד לא מושלם. להודות בטעות זו גדולה לא חולשה.
ועודד? אין ספק שהוא פגוע. חרב עליו עולמו. במשך תקופה ארוכה הוא היה בהכחשה, עד שנפל עליו הדבר האחרון שהוא ציפה לו בחיים. אבל זה שייך לו, ולא הוא בטיפול אצלי (על אף שברור שהוא מאד זקוק לתמיכה מקצועית). לבי יוצא אליו אבל אסור לך להתעלם מהאיומים ופרצי האלימות והקללות שלו. זה ברור שהוא בתקופה הקשה בחייו, אבל איומים הם תמרור אזהרה וסכנה גדולה, ואם ימשיכו - עלייך לפנות לגורם המטפל בנושא.
עם זאת, בתקופה הקרובה הצניעי את הבילויים שלך. השתדלי שלא להכאיב לו ולא להוציא "סדין אדום" מול עיניו. ההיפך. קחי תקופת פסק זמן לעצמך עד יעבור זעם. הלבד שלך עכשיו הוא חלק מהמסע. לא חטאת. כל שרצית זה ללכת. מותר לך להחליט על חייך אבל היי רכה ומכילה לכל בני המשפחה. תני להם להוציא את אשר על לבם. עטפי את הילדים בחום, והעבירי דרכם לעודד רק מסרים של שלום. בלי מלחמות מיותרות. עשי והצליחי.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il