"כשהתחלתי לצאת עם נופר לא התייחסתי לפער הגילאים בינינו. לא לקחתי בחשבון שנגיע למבוי סתום. היינו עיוורים ואוהבים. לא חשבנו על כלום.
"אני בן 50 והיא בת 32 . אני גרוש + 2 והיא רווקה. היה לנו טוב, ככה זה הרגיש לי, והידקנו את הקשר. אנחנו גרים ביחד כבר שנה וחצי. בהתחלה זה היה ממש כיף ועם הזמן התחילו הבעיות. אני צנוע ושקט ונופר דומיננטית וחזקה. זה מה שמשך אותי אז וזה גם מה שמרחיק אותי היום. היא לא חמימה ולא רכה. לא אלי ולא לילדי.
"עכשיו לעניין המרכזי שבגללו אני כאן.
"היא רוצה להתחתן וכמובן רוצה גם ילדים. כל עוד זה היה בגדר רעיון ונזרק סתם ככה באוויר זרמתי עם זה. השתעשעתי ברעיון אבל לאחרונה זה הפך לנושא היחיד שעליו אנחנו דנים, רבים ומתווכחים. היא לוחצת חזק ומחכה לתשובה ממני. אני מתחיל לפחד. אני משותק מפחד. אני לא רוצה עוד ילדים. חשבתי שאזרום. לא הונאתי אותה, לא שיקרתי. באמת חשבתי שאזרום לזה. כי הרי ברור היה לי שיום יבוא וזה יעלה.
"זה התנאי שלה להמשך הקשר ואני מבין אותה. היא רוצה להקים משפחה. אני תקוע. מפחד להתחייב לילד ומפחד שאם לא אלך עם זה אז זה אומר פרידה. שני התסריטים מבעיתים אותי .
"לא יודע מה לעשות. דלתות מסתובבות. כל החלטה שאקח היא גורלית בחיים. אני לא מצליח להחליט אפילו על צבע הנעליים שאני קונה, אז בהחלטות כאלו אני משקשק. לא ישן בלילות.
"מבקש ממך למצוא לי את הדרך".
המחסום הסמוי
היה ברור שהיום הזה יגיע. אכן דילמה לא פשוטה. הריון וילד או פרידה?
אני מבינה שבא לך שמישהו אחר ילחש באוזניך מה נכון לך ומה לא. אך זו בקשה לא ישימה. אני לא אחליט בשבילך אבל כן אמפה לך את ההשלכות של כל החלטה שתיקח ואחטט לך מתחת לסיפור העליון על מנת להבין באמת מה המחסום הסמוי שלך.
הכל הפיך חוץ מילד. ולכן זו החלטה רצינית.
זה מחמיא לגבר שבת זוגו צעירה ממנו בהרבה שנים ויפה. זה מחזק את האגו ונעים להשוויץ במיוחד לגרוש + . זה בהחלט נרשם כהישג. אבל יש לזה מחיר.
והיא? היא בת 32 והמונה הביולוגי דופק. מולה נמצא גבר מסודר, שאוהב אותה ומפנק, בעל ניסיון, שעשה כבר משהו בחייו ובשבילו היא יהלום. הוא ידאג לה להכול. גם לזרע. זה היה המניע והמנוע לקשר. ועכשיו זה המאני טיים של שניכם.
יש לי תחושה שזה לא כל הסיפור. בעקבות ניסיוני הרב בתחום אני מאמינה שיש מתחת לפני השטח עוד מכשולים שעוצרים אותך והם האהבה שנשחקה אצלה והיא לא לגמרי הדדית בינכם. הקשר לא מספיק חזק וטוב, התקשורת בינכם לא פתוחה, הוויכוחים הסוערים והמלחמה התמידית שלך על המקום שלך בתוך היחסים גורם לך לחשב מסלול מחדש. אתה לא מרגיש מספיק אהוב. פה כנראה קבור הכלב.
בין השורות יש רמזים קטנים על כך שהיא החזקה , לא תמיד נעימה כלפיך, לא תמיד אוהבת ורכה וזה המכשול הראשי. יסודות הקשר לא מספיק יציבים ולא יצליחו לשאת משפחה של ממש. וזה החשש המרכזי שלך לפי דעתי.
אתה מפחד שזה לא ילך בינכם ותהיה שוב גרוש + תינוקות. ולא סתם יש לך מחשבות שאולי זה לא, כי היחס שלה כלפיך לא משביע את רצונך כבר הרבה זמן ואתה שותק. לא מציף. סופג.
אני מאמינה שאם הכל היה תקין בקשר והייתה אהבה נעימה וחמה היית מהסס הרבה הרבה פחות. אמנם בכל מקרה זה צעד משמעותי אך היית מכיל את זה והולך על זה בלב יותר מלא ורגוע.
אני מאמינה שאם הכל היה תקין בקשר והייתה אהבה נעימה וחמה היית מהסס הרבה הרבה פחות. אמנם בכל מקרה זה צעד משמעותי אך היית מכיל את זה והולך על זה בלב יותר מלא ורגוע
אבל אם לא תתחתן איתה היא הולכת לחפש בעל אחר. אין לה זמן. הביולוגיה צורחת הריון. והיא לא תרצה לבזבז איתך את הזמן היקר הזה. ואז יהיה עליך להתמודד עם פרידה.
התשובה שלי היא לא חד משמעית. זה לא 1+1=2 זה מסובך יותר ועמוק יותר. אף אחד לא יודע מה ילד לו יום. ואיזה החלטה טובה יותר. רק אתה יודע את התשובה והיא נמצאת אצלך מעבר למסך הפחדים.
לעשות משפחה חדשה גם בגילך זה יכול להיות נחמד מאד. שוב לחבק תינוק, ללבוש חליפת חתן ולהיות שוב נשוי. זה יפה בתאוריה אבל כל מקרה לגופו. אם הקשר בינכם לא איכותי כבר עכשיו יש סיכוי סביר שזה רק ילך וידרדר. ילד זה לא תרופה לקשר רעוע. אלא ההיפך. ילד מכניס לחצים חדשים ואם הבסיס לא טוב זה יתפוצץ.
החתונה והחיים המשותפים זה לא העניין. תמיד אפשר לחזור אחורה. אבל ילד זה קשר עד סוף החיים.
אני לא אומרת לא נחרץ. זו המחשבה היחידה שעליה תתמקד. השאר לא רלוונטי.
האם אתה מוכן ללכת עד הסוף תוך לקיחת כל התרחישים האפשריים? אם המחשבה על זה גורמת לך לא לישון בלילות ולהתקפי חרדה ודופק מהיר אזי התשובה כבר בידך.
יתכן שתאלץ להתמודד עם פרידה. אולי זה בלתי נמנע.
ואולי יש עוד אלטרנטיבה. לפעמים פרידה וחווית אובדן מעוררים ומנערים את הזוגיות מחדש. הגעגוע מכריע. ומה שהיה תמיד מובן מאליו הופך ליקר וחשוב.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com