מייל שהתקבל אצלי בתיבה: "שלום, אני נשואה עשר שנים ויש לנו שני ילדים. הבעיה שלי היא בתקשורת עם בעלי. בכל פעם שאנחנו רבים, הוא מתחיל בברוגז. במשך עשר שנים אני זו שבאה ומפייסת גם אם הוא לא היה בסדר, אני תמיד מסבירה לו שככה לא מתנהגים. חשבתי שעם השנים הוא יבין וישנה גישה, אבל זה לא עזר. הוא ממשיך בתקשורת הזאת. אף פעם לא ניגש אליי ולא יוזם פיוס כי ברור לו שאני אעשה את זה. כרגע אנחנו לא מדברים כבר קרוב לחודשיים. זה התחיל בהדרגתיות - הוא הפחית בשיחות ואחר כך התנתק לגמרי. הוא עונה לי רק אם אני שואלת משהו שקשור לילדים וגם בקושי. הפעם החלטתי שאני לא יוזמת את השיחה. השאלה איך ממשיכים מכאן?"
יש לך חלק גדול במצב: את משת"פית
את נשואה לגבר רגיש במסווה של גבר חזק, אבל בפועל הגבר שלך לא מסוגל להתמודד עם ביקורת, טענות, עימות ושתלטנות. זה הוא, אבל מה איתך? יש לך חלק גדול בסיטואציה כי את משת"פית. את לימדת אותו פעם אחר פעם שאחרי כמה ימי שתיקה את זאת שתבואי להתחנף, ללא קשר לתוכן הדברים. הוא יודע היטב שהברוגז שלו מטריף אותך ואת כל כך רוצה שקט כך שאת מוכנה להתכופף ולהשלים. זה עשר שנים שאת צועדת במקום כי שורש הבעיה נותר פתוח וללא כל פתרון. את מכבה שריפות וממשיכה כרגיל עד לקרייסס הבא שלא מאחר לבוא.
אני לא תופסת צד או מצדיקה מישהו מכם, אני משקפת ומתרגמת לך את ההתנהגויות של שניכן ואולי כך תמצאי את הדרך אליו. מה שבטוח הוא שכרגע את לא בכיוון.
בפנייה שלך אליי, את לא כותבת לי על עצמך ועל ההתנהלות שלך מולו אף לא מילה. דעי שאין בעיות בזוגיות בעקבות צד אחד בלבד שהוא האשם התמידי. האינטראקציה ביניכם היא זו שמציתה אצלו את השתיקות. סתמת לו את הפה לאורך השנים ואולי סתמו לו גם הוריו הרבה לפניך. זו הדרך שלו להתמודד בחיים – הוא בורח, מסתגר ונעלם. זו דרך שמשרתת אותו ועובדת בשבילו כבר הרבה מאד זמן.
אין ספק ששתיקה היא אלימות (פסיב אגרסיב). אולי אפילו קשה יותר מסטירת לחי. שתיקה מציבה מולך קיר בטו, וזה קשה מנשוא. בעלך הוא רגיש בצורה מוגזמת ובעל נכות בתקשורת. אני מניחה שזה לא קורה רק איתך אבל את מקבלת אותו, בזמן שאחרים יהיו יותר אגרסיביים כלפיו. אגרסיביות זה חלום הבלהות שלו. הוא אינו מסוגל להתמודד עם הדרישות שלך ממנו למרות שאולי לך הן נראות פשוטות, ולכן הוא נאטם. כך הוא מגן על עצמו מפנייך, ומפני העולם.
מה לעשות?
השינוי יכול לבוא בשלב הזה רק ממך. אם את תעשי דרך ותעדני את צורת הדיבור. אם תהיי סבלנית יותר אליו, אז יש לך סיכוי להציל את הקשר. אם תמשיכי בדרכך אתם בדרך לרבנות במוקדם או במאוחר..
הדרך הטובה להגיע אליו היא דווקא ברוך וביד מלטפת ועם כמה שפחות דרישות. שחררי אותו ממטלות הבית בשלב זה. שני גישה, היי מכילה יותר, תני לו חופש, עשי בשבילו, התעלמי לזמן מה מהעלבון של השתיקה. דברי רגיל אפילו אם אין לך תגובה ראויה ממנו. עשי ארוחות משפחתיות, נסי להשקיע ולרכך את הבית. אל תלחצי על המוקשים. את כבר מכירה אותו ואת נקודות התורפה שלו. נסי לא לדרוך שם.
אני מאמינה ששינוי של אחד מבני הזוג מביא איתו שינוי גם לאחר. כאפקט מראה. מה שאת מביאה משתקף לך מהצד השני. אם הנתק יימשך למרות הכל תצטרכי להוציא את התותחים הכבדים. וליזום שיחת "יחסינו לאן" תוך לקיחה בחשבון "שסוגרים את המפעל".
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com