יונית, 33, היא בחורה צעירה, נאה ומטופחת שנשואה מזה כמה שנים לעידן, ויש להם שני ילדים קטנים. "הוא באמת גבר נהדר", היא מספרת לי, "ואפילו מאוד חתיך. החיים שלנו על מי מנוחות. בגדול, שנינו עובדים קשה, מתראים בעיקר בערב ומתפרנסים לא רע. יש לנו המון חברים ואנחנו יוצאים לטיולים ומבלים. על פניו אנחנו סמל להצלחה בחיים - מעלים תמונות של זוגיות מאושרת לפייסבוק וכולם מקנאים בנו".
במבט מהצד הכול נראה מושלם, אלא שלפני שנה יונית פגשה את אורן (שם בדוי) והתמונה החלה להיסדק. "פגשתי את אורן במסגרת העבודה. הא בן 40 ונשוי כבר 20 שנה. הקשר התחיל בשיחות נעימות ובמחמאות הדדיות. האמת שהוא ריתק אותי ורק חיכיתי ליום המחרת כדי לפגוש אותו. הייתי מתלבשת בבוקר במיוחד בשבילו. מפה לשם, העניינים התחממו ואחרי כמה מפגשים גם נכנסנו למיטה. הוא הפך להיות העיסוק המרכזי שלי. רק המחשבה עליו מרגשת אותי. המפגשים בינינו לוהטים ואנחנו מאוהבים בטירוף.
"זה הביא אותי לחשוב על החיים שלי עם עידן. אולי זה טעות להישאר נשואה? אולי אני בכלל לא אוהבת אותו? פתאום נראה לי שאני חיה בזיוף. איך זה יהיה אם אלך, מה יהיה עם הילדים? שגם להם אין לי הרבה סבלנות. עידן לא מרגיש עלי כלום אבל הראש שלי לא אתו. הימים הכי קשים הם בסופ"ש ובחגים. אני סופרת דקות שיגיע יום ראשון. כך גם אורן.
"עם זאת, אורן לא עושה סימנים של מישהו שרוצה לעזוב את הבית. הוא כולו בעננים אבל גירושים זה הסיוט שלו. הוא חושב שאנחנו אולי רק אפיזודה חולפת ולא כדאי לעשות פעולות קיצוניות. אם הוא היה עוזב - הייתי מתגרשת גם אני. אבל ככה אין לי אומץ וגם לא בא לי לאבד את הכיף הגנוב שיש לנו ולהפוך את זה למובן מאליו. האם אפשר להמשיך כך? לרקוד על 2 חתונות וליהנות משני העולמות?"
נפלת למקום שמביא הרס
יונית יקירה!!
לא יודעת אם זה מעודד אותך אבל אחת מני רבים שנמצאים בדילמה דומה. האם להישאר נשואה בתבנית ולא לזוז ולהמשיך "לגנוב" מהצד או ללכת עד הסוף ןלהתגרש? אין תשובה חד משמעית ובטח לא כאן. כל עניין לגופו וכל אדם עם מסוגלותו, רצונותיו והמקום ממנו בא. אין תשובה חותכת.
עידן הוא כנראה גבר נפלא אבל השחיקה ניכרת והשנים עושות את שלהן. ניכר שעידן לא יכול לספק לך את הריגוש שיש לך עם אורן. לא כי הוא פחות טוב ממנו (אולי אפילו טוב יותר), אלא משום שאורן הוא כרגע הקצפת הסודית ועידן הוא שגרת יומיום. את קרועה בין המסגרת היציבה והנוחה, הבית המשפחה והילדים לבין הריגוש והבטן המתהפכת. אלה שני כוחות חזקים מאד רק שהמלחמה ביניהן היא לא פשוטה ומערבלת את הכל.
אני לא אומרת מה לעשות. אני חושבת שנפלת למקום לא פשוט שגורם להרס הזוגיות בבית אבל מי יכול לסרב בשלב הזה לעונג כל כך גדול כמו שאת מתארת? היות ואני מאמינה שאדם ראשון לעצמו – כמובן שלא תוותרי כרגע על אורן. אז מה יועיל אם אומר לך ללכת לכאן או לכאן? הכרוניקה כבר ידועה מראש. את לא נראית לי בשלה לעזוב את הבית ומצד שני את עדיין מאד רחוקה מלנתק את אורן. את תקועה בין שני עולמות והבעיה היא ששום עולם הוא לא עד הסוף. זה המחיר. מי שחושב שזה ליהנות משני עולמות טועה. בשורה התחתונה זה לסבול משניהם.
וגם הבית סובל כרגע מהמצב: הילדים לא מקבלים את תשומת הלב המגיעה להם, גם שאת איתם את לא באמת שם והם מרגישים את זה חזק מאד. את המחיר על כך את תשלמי בעוד 10 שנים שהם יישבו אצלי בקליניקה עם בטן מלאה. גם בעלך סובל למרות שהוא "כביכול" לא יודע. עידן יעלה על הסיפור במוקדם או במאוחר כי אי אפשר לגנוב כל יום מבלי להיתפס ואת כמובן מסכנת הכל אבל לא רואה בעיניים. כרגע את עיוורת אחרי הלב.
צר לי לומר אבל אין פתרון קסם. גם לזמן שעובר יש משמעות בהתבהרות המצב. היום את חזק ועמוק בתוך זה ומה שאגיד ייפול על אוזניים אטומות. בטווח הארוך אולי המשפחתיות מנצחת אבל באונליין קשה לך לראות את זה.
את בקונפליקט בין שמירה על הקיים לבין הרצון היצרי החזק להתרגש בחיים. כולך מוצפת בהורמונים סוערים ושום מילה של יועץ לא תוציא אותך מההתמכרות ל"סם" הזה. כרגע אני מדברת אל נרקומנית שהסם הוא כל עולמה. כמו מסומם שימכור את אמא שלו כשהוא בקריז - כך את במודע פוגעת במשפחה אולם עיוורת וחירשת לכל עצה. יכול להיות שאורן הוא האחד ובסוף תהיו ביחד אבל ייתכן גם שלא.
ההיגיון אומר כמובן לעזוב את הרומן ולשוב הביתה, וזאת את יודעת יותר טוב מכולם. אבל כרגע ההיגיון הוא עובד זוטר. יש לו בוס חדש – הריגוש. זכרי שלהיות אורח תמיד מרגש יותר מתושב הקבע. תמיד קיימת אשליה שמה שקורה עכשיו במחטפים עם אהוב, ככה תרגישי כל החיים, שהפרפרים יישארו שם לנצח. אז זהו שלא! הגניבה וחוסר הזמינות הם החומר המזוקק שמרעיד את הכל - מה שביחסים אפשריים שגרתיים פשוט אין.
> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com