_i.jpg "זוג עצוב במיטה (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)")
"שלום יעל,
שמי רינת, בת 27 ממרכז הארץ. אני נשואה כבר שנה וחצי לעמית, בן 26. לפני החתונה יצאנו כשלוש שנים. כמה חודשים לפני שהתחתנו קנינו דירה מקבלן. בגלל כל ההוצאות ובגלל שרצינו לחסוך החלטנו לגור אצל ההורים שלו עד שנקבל את הדירה. אני לא חושבת שאני צריכה להסביר לך מאיפה מתחילים ויכוחים אצל זוג צעיר שגר אצל ההורים.
>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
הבעיה המרכזית היא שאיבדתי לחלוטין את החשק המיני. לחשוב על מצב שבו אני שוכבת עם בעלי ושומעת את חמותי הביא אותי למקום מאוד לא נעים מבחינה נפשית. אני מחפשת כל דרך כדי לברוח ממנו ולא לשכב איתו. אם זה קורה, אני מתייחסת לזה כסוג של מטלה. מסמנים 'וי', כי חייבים. אני אפילו לא חושבת על סיפוק מיני, כי בשביל הנאה צריך להתנתק, ולצערי אצלי זה בלתי אפשרי. המרמור על המצב משליך על כל מצב הרוח שלנו. כל ריב קטן הופך לענק.
אני פונה אלייך כי כל מי שפניתי אליו עד עכשיו - חברים ומשפחה - אומרים לי לחכות עד שניכנס לדירה (בעוד חצי שנה בערך). אבל אני פוחדת שזה לא קשור לדירה. אולי אצלי האש פשוט כבתה ואני לא אוהבת אותו יותר? מיליון זוגות גרים אצל ההורים ואין להם מקרים כאלה. איך אני יודעת אם זה קשור לכך שאנחנו גרים אצל ההורים או שאולי באמת שווה להתגרש לפני שיבואו ילדים? שקלתי ללכת לטיפול זוגי אבל זה קצת מוזר בעיניי אחרי שנה וחצי".
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
- "בתי מסתובבת עם הנותנת של השכבה. מה עושים?"
- כל פעילויות הילדים בחופש הגדול
- מה הכי מדאיג הורים מיליונרים?
חכי עם הפיצוץ
רינת שלום,
לא פשוט לענות לך על פי מכתבך בלבד, כיוון שחסרים לי הרבה פרטים. עם זאת אנסה לנתח את הסיטואציה כפי שהיא משתמעת ממכתבך.
יצאתם במשך שלוש שנים מבלי לגור ביחד, ונקודת הזינוק שלכם כזוג נשוי היא מגורים עם ההורים - סביר מאוד שיהיו קשיים. שני עולמות לראשונה בתוך בית אחד וגם ההורים ברקע? בלי קשר לטיב היחסים זו סיטואציה קשה לזוג צעיר. אלה לא התנאים האמיתיים לבחינת היחסים. זוהי תקופה תחומה בזמן והיא תסתיים בקרוב. על מנת לעבור אותה בשלום ולשמור על הזוגיות ועל הקשר עם ההורים, דרושה אינטליגנציה רגשית רבה, אהבה בלב וסובלנות אין קץ. אבל לפני הכל, הרגע הזה של הכנות שלך עם עצמך הוא הדבר החשוב והמכריע ביחסים שלך עם עצמך, עם בעלך ועם העולם בכלל.
כולם נותנים לך עצה טובה: לחכות. לבחון את היחסים בביתכם שלכם. לא להיות פזיזה בהחלטות. זה נכון במישור ההגיוני. אך אנו דנים במישור הרגשי ולפעמים יש התנגשות בין הלב לשכל. השאלה הראשונה והבסיסית שאת צריכה לשאול את עצמך היא "האם אני אוהבת ומעריכה את בעלי?". אם התשובה חיובית, אפשר להמשיך. אם היא שלילית, כל מה שאומר שווה כקליפת השום.
את תקבלי מיד פידבק ממנו. מה שתתני לרוב גם תקבלי. תתרככי, תיפתחי, דברי על מה שכואב ועל מה שמכעיס. דברי איתו על הסקס ועל חוסר החשק שלך. הפכי את השיחות ביניכם לדבר שבשגרה. אני מבינה שבתנאים כאלה סקס לא בראש שלך, במיוחד כשחמתך נמצאת מעבר לקיר. אכן לא מגרה במיוחד. ואולי גם השחיקה הטיבעית נותנת אותותיה. גם צבירת כעסים אחד על השנייה לא מוסיפה לתשוקה.
את קצרה, חסרת סבלנות. כמו מי שעל סף פירוק, פיצוץ. חכי עם זה. תעברו לבית החדש. יש לזה משמעות. בינתיים תעשי מעשים מתוך הראש. את מה שצריך, אפילו שזה לא יוצא לך טבעי.
שניכם צעירים מאוד והאגו מוביל אתכם. השינוי יבוא דווקא ממך. אם תחשבי על המריבות שלכם ועל החומרים שמדליקים את האש השלילית ביניכם - תיווכחי שיש לך חלק בזה. לפחות 50 אחוז. אחרי שתכירי בחלקך במצב, אין לי ספק שתשני את הדואט הצורם לשירה נעימה יותר. עם זאת, עם הריונות וילדים כדאי לחכות עד יעבור זעם.
*השמות בטור בדויים ופרטיהם טושטשו