שמי עינת (שם בדוי), אני בת 21, נשואה פלוס שני קטנטנים. אני ובעלי התחתנו מתוך אהבה כשהוא היה בן 19 ואני בת 18. אנחנו חרדים והכרנו קצת לפני החתונה, השידוך היה מקובל על שני הצדדים,
ובחרו לחתן אותנו, אנחנו כמובן לא התנגדנו. אנחנו נשואים כבר שלוש שנים וחצי. בעלי מאוד מודאג מאיך שאראה מבחינת הצניעות שלי. אם אני לובשת חצאית שמגיעה קצת מעל הברך הוא מעיר לי, כך גם על שרוול מעל המרפק וכו'. אני עובדת מחוץ לבית, והפריע לו מאוד שיש לי מנהל גבר. הוא היה עוקץ אותי על זה והיינו רבים המון בנושא. היום הוא פחות או יותר למד להסתדר עם זה.
תראי, מצד אחד הוא דואג ומקנא לי ומראה שהוא אוהב אותי. מצד שני, יש לו המון קטעים שהוא יכול להתעצבן ולא יהיה אכפת לו שאני אקח את הרגליים ואעוף מהבית. זה נראה כאילו הוא לא אוהב אותי ומתי שבא לו עליי אז הוא סבבה איתי. כשאנחנו רבים הוא מקלל קללות מגעילות שפוגעות בי נורא. בהתחלה הייתי עונה ולא שותקת, אבל למדתי שכדי להרגיע את הרוחות צריך לשתוק. לכן, ברוב המריבות אני שותקת, הוא יוצא סיבוב להירגע וחוזר כאילו כלום לא קרה. אנחנו לא מדברים על מה כואב אחד לשני, וזה בגללו. רק כשיש פיצוץ הוא מתמצת לי מה מפריע לו, ולדעתי זה מה שגורם לכל הוויכוחים.
כששיתפתי אותו שיש לי רגעים שאני חושדת שאני לא הבחורה היחידה בסיפור הוא דאג להבהיר לי שהוא אוהב אותי, וכל מה שהוא אומר לי במריבות זה מעצבים, ואנחנו ב"ה מתווכחים הרבה בגלל הילדים. הוא אמר לי דברים שממש הורידו את הספקות. הוא אמר שאני אישה טובה ושהוא ממש מעריך אותי על מה שאני עושה עם הילדים ובכלל. עוד נקודה אצלו: הוא תמיד דואג שיהיה לי טוב.
מה עושים? האם הוא באמת אוהב אותי? זה זוגיות שהיא בריאה? נראה לך שהוא בוגד בי? איך אפשר לשפר?"
את חייבת להיות אמיצה
עינת שלום רב,
את זאת שפונה אליי ובסיפור הזה אני שומעת רק את הצד שלך. אין לי ספק שלבעלך יהיה הרבה מה להוסיף אילו היה מעורב בכתיבת המכתב אליי. לכל מטבע שני צדדים. שונים לגמרי. בתשובתי אתייחס אלייך ואנסה לחוש גם את הצד שלו.
לגבי שאלתך "האם הזוגיות בריאה?", אז לא! היא לא בריאה. האינטואיציות שלך טובות ומדוייקות ולכן פנית אליי. לגבי שאלתך על נאמנותו אלייך, התשובה כנראה בידייך, והיא לא קלה.
הנורמות והמוסכמות החברתיות במגזר החרדי שונות מהמגזר החילוני, למרות שבשנים האחרונות אנו רואים מגמת התפתחות גם בעולם החרדי והדתי. כבר יש בהחלט התייחסות לנפש, לאושר האישי, לרגשות, למיניות ולזכויות האישה. בסופו של דבר, כולנו בני אדם וכולנו בנויים מאותם חומרים. ולכן, תשובתי תהיה מתוך האמת שלי, ללא התייחסות מגזרית.
את מציינת פרט מאוד חשוב. נישאתם מתוך אהבה גדולה אחד לשני ולא בשידוך מאולץ, וזהו בסיס הכרחי בזוגיות. אז יש פה תקווה.
שני עולמות נפגשים. שני בני אדם שחשיבתם שונה גרים בבית אחד. מגדלים ילדים, קונים, אוכלים, מטיילים, צוחקים, בוכים. כן, זוגיות זה פרוייקט לא פשוט, ובמיוחד בגיל כל כך צעיר כמו שלכם, כאשר ארגז הכלים לחיים כל כך דל, הניסיון כל כך בוסרי והכל מאד בתולי.
מתוך הסיפור שלך דווקא זועק הצורך של בעלך בשיחות עם איש מקצוע לשיפור המודעות העצמית. התנהגותו כלפיך נובעת מהמצוקה שלו והרגשת האפסיות האישית שלו. הבעיה היא שהוא לא מודע לכך ואינו מכיל את הבעיה שלו עצמו, ולכן את הפכת לשק האיגרוף שלו. בעצם היותך שם שותקת - את נותנת לו לגיטימציה למעשיו.
על בעלך "נפלה" סיטואציה משפחתית כבדה והוא צעיר מאוד. הוא מאוד מתוסכל. יש לו אישה בעודו עדיין בוסר, יש לו שני זאטוטים בעודו עדיין ילד בעצמו. יש עליו דאגה אמיתי ורצינית. הוא מרגיש קבור, ובכל זה, מולו עומדת אישה שמתפקדת ועובדת ומטפלת בילדים ועוד יש בלבה מקום לאהוב אותו, לבשל, לפנק.
כל התנהגותו נועדה להקטין אותך. לדכא אותך על מנת שלא תהיי כל כך גדולה ממידותיו שלו. הוא מקלל ומעליב ושואב לך את האנרגיות ובכך את מצטמצמת ונחלשת, ואפילו סיגלת לך תגובה של שתיקה, כאילו אינך קיימת. מבלי להיות מודע לכך, ואולי אף יכחיש ויתנגד לדבריי, אך זו מטרתו שנסתרת אפילו מעיניו.
בעלך עושה קולות של אריה והוא בכלל עכבר. האריה האמיתי בסיפור הוא דווקא את. העכבר מבוהל ממך אז הוא חייב לעשות קולות של אריה שתחשבי שהוא המפחיד ותישמרי מפניו. יפה. הוא השיג את מטרתו. ביידיך לעשות את המפנה. עצם זה שאת עכשיו מבינה את המצב זה כבר תחילת השינוי.
תחליטי עם עצמך שאין מקום בחייך לאלימות פזית/מילולית/כלכלית כלפייך, מאף אחד, ולעולם! ככה את לא נשארת! אפילו אם הפיתרון הוא גט.
אז יש לכם דרך ארוכה לשיפור התקשורת. אני מקווה שיש לך פרטנר למסע.
גלי חמלה. אחרי שהבנת את המאזן ביניכם ואת מרגישה עוצמה, תזמי שיחה נינוחה וכנה עם בעלך. עשי זאת באווירה טובה מבלי להאשים, תוך הבנה שאינו מפותח רגשית ואינו מבין בעצמו את האגרסיביות שיוצאת ממנו כלפייך. ספרי לו את ממה נובעת התנהגותו והרגיעי אותו. הוא מרגיש מאויים. נסי להסיר ממנו את האיום. בלי כעס. סגלי לעצמכם שיחות כל יום. לא חפירה כבדה. אבל שיחה נעימה ורגשית. סמנו אחד לשני מה נעים ומה פחות, והשתדלו להתחשב בסימנים.
הכל הולך טוב בחום ורוך, אך לא בחולשה ופחד. רק עם אהבה זה מצליח. תני לו תשומת לב. דברי אליו בחום. ספרי לו מה עבר עלייך במהלך היום. לא רק פרקטיקה, אלא דברים של הלב של הרגש. דברי נעים ואל תרימי את קולך. קרבי אותו אלייך. והעיקר לא לפחד כלל. הכוח תמיד בידייך.
ריטואל של אישה מוכה. את חיה במעגל של מכה וסליחה, מכה וסליחה. יש לך חלק בזה. ההסכמה שבשתיקה. בזמן אמת, בלב מריבה קולנית עם קללות ועלבונות, הקשי עמדותייך ותני לבעלך להבין שכך את לא ממשיכה. הוא צריך להבין שגם גירושים באים אצלך בחשבון. עם כל הקושי בפירוק המשפחה, ובמיוחד בעולם החרדי, את ערוכה גם לזה. בגידות, קללות והשפלות? לא בבית ספרך. כבר הבנת שאחר כך הוא מתחנף ומצטער ואחרי יום הוא חוזר לסורו. עצרי את הלופ!
אחרי שדיברת וניסית את הכל. ועדיין זה קורה. ארזי את ילדייך, קחי מזוודה וצאי מהבית. זה בוודאי יזעזע את המערכת ביניכם ויטה את הכף. או לשיפור והערכה הדדית או לסוף היחסים.
*השמות בטור בדויים ופרטיהם שונו
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il