"אני כבר בת 32. הזמן טס ואני מדשדשת עם אקס שלא יצא לי ממנו כלום, אובדת עצות. חייבת לחשב מסלול מחדש אבל בתכלס משותקת ולא זזה.
"במהלך החיים היו לי פה ושם סטוצים ועברתי כל מיני תקופות, אבל בטוטאל רק חבר אחד רציני. ארבע שנים היינו יחד ואפילו גרנו ביחד שנתיים בפריז. בחו"ל נאחזנו אחד בשניה והיינו צמודים. היינו זרים במקום לא מוכר והיה לנו רק אחד את השניה. היינו עסוקים בעבודה והישרדות ונצמדנו. זו היתה התקופה הכי חמימה שלנו. הוא אפילו רצה להתחתן ואני לא רציתי.
"בתום התקופה באירופה חזרנו לארץ כל אחד לבית הוריו. חשבנו שנחפש דירה ונמשיך אבל אף אחד מאיתנו לא הרים את הכפפה ונשארנו כמו שזה. לאט לאט התמעטו המפגשים ביננו, המוטיבציה להיות ביחד ירדה פלאים, סקס בכלל לא. והכל דעך. הייתי בסדר עם זה. הרגשתי שאני לא מספיק אוהבת אותו ואולי זה טוב שזה דועך. החלטנו להיפרד.
"בהתחלה הייתי סבבה. יצאתי, ביליתי, הכרתי אנשים חדשים, גברים חדשים, השתוללתי קצת. אבל אחרי שמיציתי את זיוני הסרק הרגשתי ריקנות והאמת שגם התאכזבתי מכמה בחורים שרציתי אותם והם לא. התחלתי להיתגעגע לאקס ולנסות להחזיר אותו אלי, חשבתי שהוא בעניין ואני רק אעשה פיפס והוא פה. אבל חיכתה לי הפתעה. הוא כבר יוצא עם מישהי ולא רוצה אותי. הייתי בהלם. זה גרם לי לאהוב אותו בטירוף ולרדוף אחריו כמו משוגעת. ובינתיים הייתי קרועה ושבורה והוא מבלה עם החדשה שלו באילת. התפוצצתי. רתחתי. כעסתי מאד וכל מה שהעסיק אותי זה איך אני מחזירה את אהובי לזרועותי. הקטע הזה היה בערך לפני שנה. לא שכחתי אותו לרגע.
"לאחרונה שוב התקרבנו אבל הוא זה שמכתיב את הקצב והקצב מאד איטי. אני מתוסכלת. לא מאושרת. הוא קר אלי, הפגישות סתמיות ומשעממות, הוא נשאר מסוגר ואני מרגישה שהוא לא להוט וכל הקשר ביננו על כרעי תרנגולת. אנחנו לפני פרידה, זה ברור.
"איך אני יכולה לעצור את הידרדרות? אני רוצה אותו. אני רוצה להיתחתן איתו".
תחושה רגעית
חביבתי,
ברור שאהבה כבר אין לכם. הערכה גם לא וגם התשוקה נעלמה, נשחקתם כבר לפני שנים רבות אבל סיטואציות לא נעימות שנקלעתם החזירו אתכם לקשר. גם הוא יצא לדייטים עם נשים ולא התאהב ואולי גם קיבל כמה דחיות וגם את נחלת אכזבות שלא תרמו לביטחונך העצמי וזהו המתכון הבטוח לגעגועים לאקס. לא מתוך אהבה והערכה אלא מתוך מצוקה ובדידות.
הכי פשוט ברגעי באסה זה לחזור לידוע והבטוח כביכול. ברגעים כאלה שוכחים מה היה ומהם הכשלים ומסתערים אחד על השניה. גם חוסר היציבות של הקשר מגבירה את הרצון שלך לכבוש. יש לך תחושה של אהבה ותשוקה ופתאום את נורא רוצה ואפילו חתונה אך כל זה מתוך הפחד והצורך להיות שייך למשהו. האהבה לא שבה והתשוקה לא הוצתה זה הכל סביב איגו ואיבוד השליטה. כל מה שאדם רוצה זה להיות זה ששולט ב"לחיצה על ההדק" לכאן או לכאן. פתאום בן הזוג שעד לפני דקה היה החלש והנגרר, זה שתמיד כל כך רוצה אותי ואני מזלזלת בו מרים את ראשו ומסרב לי.
חיית בתחושה שמתי שתרצי הוא יבוא וקיבלת סטירה לא נעימה. היה לך נעים לחשוב שיש מישהו בעולם שאוהב אותך ורוצה ואת זאת שמחליטה על הקצב ופתאום הוא "לקח" את המקום החזק ואת זאת שנחלשה ולכן את בטירוף להחזיר את הדברים למקומם הקודם בו השרביט בידך. אני יכולה לומר לך מניסיון אישי ומניסיונם של המוני אנשים שהיו בסיטואציה דומה, זאת לא אהבה ולא תשוקה. זאת תחושה ריגעית עד שתשיגי. מהרגע שתחזרו להיות זוג ועד שזה חוזר למה שהיה זה בערך חודשיים. היחסים בינכם כנראה גוועו אך אם עוד יהיה ניתן להצילם תצטרכו טיפול עמוק שבסופו תחליטו מה נכון לכם, מתוך מודעות מלאה למציאות וערות מוחלטת ולא מתוך מצוקות וחזיונות שווא.
בגיל שלך יש גם את המניע הביולוגי, השעון המתקתק. ניגון החצוצרה. האקס הוא הדבר הקרוב ביותר כרגע ל"תרומת הזרע" שגופך כל כך רוצה ואת מונעת בלי לדעת גם משם. את מייפה את זה באהבה וגעגוע אך אולי האמת היותר פנימית שלך קשורה גם לזה.
הדבר החשוב ביותר זה דו שיח פנימי שלך עם עצמך בשיא הכנות ואת זה אפשר לעשות רק בטיפול איש מקצוע שיוריד לך את מסך השקרים שלך לעצמך ויחשוף בפניך את העומקים ויראה לך את המציאות כפי שהיא מבלי לצפות אותה בשושנים וורדים כמו שבני האדם נוהגים לעשות לעצמם.
אז לסיכום: או שיש לך דחף לא מודע להשיג אותו ולחזור למוכר והידוע מתוך מצוקה רגעית, תוך אשליה שהכל נהדר ויהיה בסדר. או שהחצוצרות וההורמונים מנגנים לך "להסתדר" ומהר כי זה מה שיש וכדאי לתפוס בשתי ידיים.
אם תבררי עם עצמך מהו הכוח המניע אותך תדעי גם לשקול צעדייך ולחיות את המציאות. אין בסדר או לא בסדר. מה שנכון לך הוא בסדר רק אל תלכי במערה חשוכה – הדליקי את אור האמת שתאיר לך את המשך הדרך.. והחיים יהיו הרבה יותר פשוטים וקלים.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת