"אחרי שנתיים של זוגיות (לא טובה) הוא הציע לי נישואים.
"שמי מורן. הייתי אז בת 30. בת זוג של נועם, בן 36. הזוגיות הייתה מאד בעייתית. כל הנורות האדומות דלקו ואני עיוורת. הוא היה עם התקפי זעם, כעסן, מרוחק, ברוגז לימים ארוכים, שתיקות רועמות, שתלטנות כלכלית. היה רע. אבל בכל זאת אמרתי כן. רציתי כבר להיות כמו כולן - נשואה, מתכננת ילד, משפחה. זה חלום שלי.
"התעלמתי מהכל כדי לא לנפץ את הקשר. ויתרתי, הבלגתי, סלחתי לו על כל ההתנהגויות המזלזלות שלו כלפי. לא ראיתי בעיניים רק רציתי כבר את ליל הכלולות וטבעת על היד. להגיד 'עשיתי את זה'. בלי לחשוב צעד אחד הלאה. אבל חודש לפני החתונה כשכבר הכל היה מוכן הוא ביטל ונעלם. אמר שהוא לא בשל לזה. שזה גדול עליו.
"הייתי שבורה לחתיכות. דיכאון, ימים אפורים כאילו סוף העולם הגיע. אני מודה שרדפתי אחריו. צלצלתי, סימסתי, שלחתי סרטונים מעניינים. ניסיתי למשך את תשומת ליבו. עברתי המון ליד הבית שלו, אולי בכל הוא ירצה אותי. אבל הוא לא הראה שום סימן או כוונה חיובית. להיפך. נמאסתי עליו, לא נתתי לו ספייס. לחצתי. הוא חסם אותי. רק אחרי חודשיים של אובססיה עליו התחלתי להבין שהוא באמת לא רוצה. והתחלתי להרפות.
"מאז עברו שלוש שנים. יצאתי עם גברים רבים. חלקם סטוצים קצרים שנעלמו אחרי כמה מפגשים. בדרך כלל היה גם סקס.
"זה היה ריטואל קבוע פחות או יותר. אני מכירה בחור באפליקציה או שמכירים לי – יוצאים, מבלים, אוכלים ושותים, נהנים. למחרת הוא מסמס, שוב יוצאים וכו'. אחרי כמה מפגשים הוא מתחיל לדלל. לא מצלצל, לא עונה, נעלם לכמה ימים ואז פתאום מופיע ואני ישר רצה לזרועותיו בלי לומר מילה על ההעלמות. וחוזר חלילה. מבלים כמה ימים, עושים סקס ואז הוא לא מצלצל, אני מחזרת בקדחתנות והוא לא מגיב לי. כאילו אני אוויר. וכשמדגדג לו הוא מופיע ואני נמסה כאילו זכיתי בלוטו.
"אם זה היה קורה לי עם גבר אחד לא הייתי מגיעה אליך. זה קורה עם כולם. איפה אני טועה? מה אני עושה לא נכון?".
לחוצת חתונה
מורן,
ביטול חד צדדי של חתונה זו בהחלט חוויה טראומטית. אך מצד שני יש לך כאן את השיעור הכי מפואר לחיים. הזדמנות פז לשינוי.
חוסר הערכה שלך את עצמך זועק לשמיים. מכאן זה מתחיל. זה השורש. במפגש שלך עם גבר את באה חלשה. לחוצה. כנועה ושקופה – בזה כבר אמרתי הכל.
את מלבישה עליו מיד חליפת חתן ודקה אחרי מפשיטה את החליפה ויאללה למיטה. את כל כך רוצה כבר מישהו שכל הקריטריונים נמחקו חוץ מהעובדה שהוא ממין זכר. זה מבחן הכניסה היחיד. הכל הולך אצלך ורק שיבוא כבר. את מיד רוצה. עוד לא בדקת, לא חווית אותו ואיתו וכבר את כלה בחופה בדמיונך.
בשביל לא לפרק את הפנטזיה שמתרוצצת לך בראש את מוכנה לשתוק ולעבור לסדר היום על הכל. שק חבטות. גם כשהוא לא יוצר קשר ומסמן לך שהוא לא רציני את עטה עליו ולא קוראת את המפה סביבך. את חיה בסרט משלך בלי קשר לפרטנר שלידך. לא רואה כלום. מרוכזת רק בצורך המיידי שלך - חתונה. את רוצה בן זוג ולא את X Y שכרגע יושב מולך. את רוצה שהוא ירצה וחושבת שאם תהיי שתקנית ומכילה הכל זה יגרה אותו, הוא יחשוב שאת מקסימה והוא התאהב בך.
את מלבישה עליו מיד חליפת חתן ודקה אחרי מפשיטה את החליפה ויאללה למיטה. את כל כך רוצה כבר מישהו שכל הקריטריונים נמחקו
לא סתם זה לא קורה. את הפכת לקהת חושים וחוויות של דחייה כבר לא מטלטלת אותך. הוא לא רוצה ואת מידפקת על דלתו כקבצן בפתח. מוכנה לספוג הכל.
גם את יודעת בתוכך שאת פועלת הפוך ממה שצריך אך נכנעת לדחף וללחץ ומשכנעת את עצמך שאם לא תיצרי קשר הוא יחשוב שאת לא רוצה.
את זאת שמאפשרת להתנהג אליך לא בכבוד. את זאת שמסמנת שאפשר לשחק איתך. את מרשה לו להעלם ולחזור כאילו כלום, את מוכנה לזרום אתו על כל רצונותיו וגחמותיו, את זמינה מידי ועסוקה מידי בריצוי. הלכת לאיבוד. את אינך.
הדימוי העצמי הנמוך שלך גורם לך להסתפק בחצי פירור שגבר זורק לך. וכל זה גורם לו לעזוב, לאבד עניין. כל מה שאת, כל תכונותיך הטובות, לא באות לידי ביטוי. את פלסטלינה שמשנה את צורתה לפי רצון בן הזוג. את, בן האדם שאת איננו בתמונה. במקומך נמצאת שם ספוגית שסופגת הכל, ללא דעה, ללא נוכחות, ללא חוט שדרה.
כלל ברזל: אם יצאת עם מישהו והראית לו רצון וחיוביות ובכל זאת עוברים ימים שהוא לא יוצר שום קשר אל לך לסמס לו. אין לך מה לומר לו מלבד לשים את עצמך בטווח דחייה. זה שהוא לא צלצל זו אמירה חד משמעית. אין מה לברר איתו. עוברים הלאה לעונג הבא ולא ולא ולעולם לא מתחננים ליחס ובוודאי לא לאהבה.
הגיע הזמן לשינוי הזה. לקרוא את הטור ולעשות ההיפך הגמור ממה שעשית עד היום. במקביל טיפול לבניית החוסן הנפשי ,ללמוד חיבה עצמית מהי, ומתוך מקום של ההערכה והשלמה לנהוג כאדם שחשוב לעצמו ולא כשקופה בלתי קיימת. ואז יהיה סיכוי טוב לאהבה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת