הם חזרו מסיני והמשיכו להיפגש. צחי היה מגיע לעמליה מדי סוף שבוע, וגם במשך השבוע היו מדברים שיחות לוהטות אל תוך הלילה. כשהגעגוע היה קשה מדי, עמליה הייתה נוסעת אליו לצפון.
כל הסימנים זעקו: זה לא זה
אלה היו יחסים בלתי אפשריים, כביכול, וזה בדיוק מה שעשה אותם לכל כך גועשים. עמליה חוותה את הנעורים בשנית דרך צחי: פתאום היא חזרה לצאת למועדונים, להתלבש כמו צעירה, להרגיש מינית. בן הזוג הצעיר הביא לחייה הרבה שמחת חיים. גם צחי, מצדו, תוגמל מאד ביחסים: הוא סגד לעמליה. היא הייתה דיווה בשבילו, אישה בשלה, יפה, עשירה ונדיבה. הוא עוד לא טעם את מה שהיא כבר שכחה.
הפערים ביניהם היו עצומים. עמליה היא אישה עצמאית וליברלית, אשת העולם הגדול - ולעומתה צחי מגיע ממשפחה מסורתית וכמעט שלא יצא מעירו. היה ביניהם פער מנטלי ואינטלקטואלי ופער של 15 שנים בגיל. הסימנים החיצוניים זעקו שזה לא זה, אבל ההתאהבות והריגוש גברו על הכל.
"הוא עצלן, וזה דוחה אותי"
צחי עבר לגור בדירתה של עמליה. היא עבדה מבוקר עד ליל והוא למד. כשלא למד, שכב על הספה וצפה בטלוויזיה ולא עשה שום דבר ממטלות הבית. היחסים הפכו למשעממים. עמליה הרגישה שעשתה טעות וצחי הוא לא האחד בשבילה.
שנה אחרי החתונה, הגיעה עמליה אלי ליעוץ. "כל מה שלא ראיתי או שבחרתי שלא לראות צץ לי עכשיו בגדול", סיפרה בצער. "צחי עצלן וזו תכונה שדוחה אותי. הוא גם נצלן. חי על חשבוני, יושב לו כל היום בכורסא וחושב שהכל מגיע לו. זה בדיוק מה שאני לא אוהבת בגבר. אנחנו רבים כל הזמן, אין לי סבלנות אליו וגם סקס אני לא רוצה. אני כבר בכלל לא נמשכת אליו".
האישה שיושבת מולי היא אישה חזקה ומרשימה, ועכשיו היא אומרת שהיא רוצה להיפרד מבעלה. לצערי, מה שקרה לה היה מאוד צפוי. היא פגשה גבר צעיר שהתעניין בה, וזה החמיא לה. הריגוש היה בשיא, לא היה לה אכפת מכלום, ובמצב הזה, ללא מודעות ושכלתנות, זרמה לחופה. היא לא עצרה לחשוב, מבעד למסך הטירוף והסחף, האם צחי באמת מתאים לה.
האם יש ביניכם חיבור אמיתי?
אני מספרת בטור הרבה על נישואים שנעשו מתוך שכלתנות ללא רגש, שלא מצליחים להחזיר מעמד. אבל יש גם חתונות שקורות בעקבות התאהבות בלבד, בלי הפעלה של שכל ישר, וגם הן בעייתיות. אז מה כן?
איזון, זה שם המשחק. אם עמליה וצחי לא היו ממהרים להינשא בעודם בוערים, והיו בודקים את היחסים גם בימי שגרה רגילים, כנראה שהם היו נפרדים לפני שהיו מתחתנים. בתוך הריגוש הכל נסלח: מצבים שנראו לנו נחמדים מבעד למסך האהבה הופכים לאלה שהכי דוחים אותנו כאשר הם מופיעים בשגרה. אם עמליה הייתה פורטת את היחסים ואת תוכנם בטרם החופה, היא הייתה מבינה שהם לוקים בהרבה חסר. לא היו לה ולצחי שיחות עומק, לא הייתה ביניהם כנות, לא היה חיבור אמיתי ולא השקפת עולם משותפת. מה כן היה? הייתה הרבה תשוקה, אבל ותשוקה לבדה לא מספיקה.
אני בספק אם ניתן להציל את הנישואים האלה. עוד אין ילדים משותפים, ולכן גירושין הם צעד קל וכנראה שגם הפתרון הנכון לשני בני הזוג. הדלאי לאמה אמר: "אם הפסדת, לפחות אל תפסיד את השיעור". לא תמיד הכל מצליח לנו, אבל כל אירוע מהווה הזדמנות ללמידה. החיים הם שיעור אחד גדול, ועמליה וצחי קיבלו כאן שיעור מכובד על החיים.
*השמות בטור בדויים ופרטי הדמויות שונו