"שש שנים אני נשואה ויש לנו שני ילדים.
"הנישואים שלי לא מושלמים ויש לנו הרבה בעיות - כלכליות, גם תקשורת לא זורמת, המון חילוקי דעות בתחומים שונים, סקס שכמעט לא מתקיים ועוד. אבל מעולם לא חשבנו להתגרש. על הכל אנחנו מנסים להתגבר או להתעלם.
"הבעיה הכי קשה מתעוררת שוב ושוב כל סוף שבוע. בחגים זה הרבה יותר חמור. עכשיו עוד נוספה לנו הצרה שנקראת קורונה. אני בחורה חרדתית ומחלות זה הסיוט הגדול שלי. אני שומרת על עצמי ועל ילדי יותר מהנורמה. ומה אעשה שאני לא אוהבת את ההורים של בעלי ומנסה תמיד להתחמק מביקורים שם.
"מההתחלה לא באתי להם טוב. והאמת שגם הם לא כוס התה שלי. יש ביננו פערי מנטליות עצומים. בכל פעם שמגיע הרעיון ללכת אליהם לארוחה אני מערימה קשיים. תמיד יש לי תירוץ למה לא, ובעלי מתרגז עלי מאד. הוא מרגיש שאני מרחיקה אותו מהמשפחה ולא מאפשרת להוריו להיות סבים ולהתקרב לנכדים. בימי קורונה יש לי תירוץ ממש טוב ואני משתמשת בו כבר חצי שנה.
"בעלי עושה לי דווקא. גם הוא לא רוצה לבוא להורי. אז נוצר מצב שאנחנו מרוחקים מהמשפחות בגלל האנטי והכעס שהוא פיתח לעניין הזה.
"אנחנו כל הזמן על סף פיצוץ. יש מתח בבית לקראת ראש השנה. הכל נפיץ. ואני מתעקשת לא לחגוג עם הוריו את החגים. הסגר נתן לי פתרון זמני, אבל מה יקרה אחר כך?
"איך אגרום לו להבין אותי ולוותר לי?".
פערים מיותרים
מגפרור קטן עשית מדורה שלמה.
לא הזכרת בדבריך משהו חריג שקרה עם הוריו. לא אמרת שהם עבריינים, אלימים, אגרסיביים , מתלהמים. אלא הורים נורמטיביים כמו כולנו. סתם ככה את מתנשאת מעליהם כי לא מתאימה לך המנטליות שלהם.
ההשקעה ללכת למפגשים משפחתיים היא כל כך מינורית ומסתכמת בפחות משעתיים בשבוע. להיות מעט עם המשפחה של הגבר שאיתו בנית משפחה ואין איך לשנות את העובדות שאלה הם הוריו. את לא חייבת למות עליהם אבל כן רצוי שתעשי את זה בשביל בעלך ובעצם בעיקר בשבילך. את המרוויחה העיקרית. את תשיגי הרבה יותר שקט, נעימות ופחות עימותים ומתח בבית גם בשאר שלל הבעיות בניכם.
את אפילו תלמדי לקבל את מי ששונה ממך ולהבין את ערך המשפחתיות שאולי את לא מכירה או מעריכה.
חרם על הוריו של בן הזוג זה בהחלט הילה לקלקול הקשר בינכם. תגיעו לפשרה ביחד בעניין המינון אבל אל תוותרי לעצמך ותגיעי לארוחות. כך גם תוכלי להגיע להוריך בלי מרירות של בעלך והאוירה תשתפר בין כולכם.
הקורונה אכן מכה בנו לאחרונה, אבל להשתמש בתירוץ הזה זה חוסר כנות שלך אתו ואולי גם עם עצמך. אם הכל היה תקין בנושא לפני הקורונה אזי זה היה מתקבל שאת באמת ובתמים חרדה להידבק או להדביק. אך היות ותמיד הערמת קושי הקורונה היא לא באמת הסיבה ולכן את מעוררת אנטי ודווקא מצד בעלך.
קיים קשר ישיר בין הבעיות שלכם כזוג ובין החרמת הוריו של בעלך. מעשיך הן אמירותיך והאמירה שלך בעניין זה היא מחוספסת, מתנשאת יהירה סגורה ולא מקבלת
את תרגישי הרבה יותר טוב אם תאחדי את המשפחה המורחבת ולא תפרידי. תצאי מהריכוז העצמי שלך ומהאגואיזם הצרוף ותתחילי לראות גם את צרכיו של בן זוגך. כך גם התקשורת תשתפר, תהיה בניכם יותר קרבה, יותר הערכה, פחות חיכוכים ואלי אפילו קצת סקס.
קיים קשר ישיר בין הבעיות שלכם כזוג ובין החרמת הוריו של בעלך. מעשיך הן אמירותיך והאמירה שלך בעניין זה היא מחוספסת, מתנשאת יהירה סגורה ולא מקבלת.
שינוי הגישה שלך הוא הכרחי ולא דרמטי במקרה הזה. ההשקעה באמת לא מז'ורית והצפרדע לבליעה קטנה מאד. ואם את רוצה לשמר ולשפר את מערכת היחסים שלך עם בעלך ולא להגיע למצבי קיצון/ויכוחים מיותרים/ריבים עקרים שאין מהם דרך חזרה ומשם לרבנות תני לו את הדבר הכי טריוויאלי. תהיי שם בשבילו אצל הוריו ואל תיצרי פערים מיותרים.
תני לסבא וסבתא את האפשרות הכי לגיטימית לבלות ולאהוב את הנכדים שלהם. התמורה לזה גדולה בהרבה מההשקעה. שווה לך, לו ולילדייך.
שנה טובה ויותר מאושרת והעיקר הבריאות.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com