לגליה (36) לא היתה מערכת יחסים רצינית מעולם. היא יצאה לאינספור דייטים אבל הקשר הכי ארוך שהצליחה לתחזק ארך שבועיים עד שהגבר נעלם. תקופת הרווקות היתה מתישה ומייאשת עבורה והפחד הכי גדול שלה היה להישאר רווקה. כל זה השתנה כשהכירה את אמיר לפני שנה.
"בהתחלה הכל היה דבש. אבל עם הזמן הפכתי לקנאית אובססיבית. אני מכירה את זה על עצמי, יש לי נטייה כזאת", היא אומרת בכנות. "אחרי שני דייטים, הייתי מפתחת פחדים שהבחור יעזוב אותי ומתחילה לחפור עם שאלות חוקרות וחיטוטים. בקשר עם אמיר, זה ממש לא עוזר לי שהוא עובד במקום עם המון נשים ועוד צעירות. התחלתי לחטט לו בנייד, להריח חולצות שלבש, לספור לו דקות של איחור. זה הפך לטירוף. בפרצי הזעם הייתה אפילו אלימות מילולית וברוגז שנמשך ימים ארוכים. ככה אנחנו מתנהלים כבר שנה. אמיר אמנם שורד איתי, אבל הוא מותש כמוני ואני מרגישה שהוא קרוב לגמור עם זה. אני חייבת לעשות שינוי. דחוף".
תחזירי את הקנאה שבך למינון הנכון
גליה יקירתי, ראשית אין דבר כזה שינוי דחוף. שינוי הוא תהליך שמתחיל קודם כל בהבנה צלולה ועמוקה בתוך הנפש ובחזרה אחורה לחוויות הילדות, הנערות והבגרות. חשוב להבין למה זה קורה לך.
קנאה היא רגש טבעי שנובע מהפחד לאבד. זהו רגש מאוד מכאיב ומסעיר. האיום שמישהי אחרת תיקח לי את בן זוגי, תגבר על כישוריי, על יופיי ועל נתוניי והוא יעדיף אותה על פניי היא מבהילה מאד.
הקנאה משתנה מגבר לאישה: נשים מפחדות שהגבר שלהם יתאהב באחרת בעוד שגברים מפחדים שהאישה שלהם תשכב עם אחר - אלה החששות האבולוציוניים, אך יש גם חששות שנובעים מדימוי עצמי נמוך. תחושה פנימית תמידית שאת לא מספיק יפה, חכמה, אטרקטיבית וכו. במקרה שלך, את רואה בכל אישה שבאה במגע עם אמיר איום שצריך להשמיד במיידי ולכן את נכנסת לקרב, כאילו נלחמת על הבית.
התנהגות כזאת אופיינית לאנשים שגדלו בבית תחת ביקורת צולבת, היעדר חום ותחושה שאין להם על מי לסמוך. הילדים האלה הופכים לבוגרים שמפתחים חרדות ודימוי עצמי בעייתי. אם גם בבגרות התווספו חוויות של דחייה או בגידה, הדבר רק מעצים את הפחד וגורם להתנהגות אובססיבית חסרת שליטה.
הכל עניין של מינון. לקנא זה בטבע שלנו. קנאה שמחוברת להתרחשות אמיתית, היא מובנת וברורה. הבעיה היא שלעתים היא מתבססת על תחושות שווא, ללא שום נורה אדומה מצד בן הזוג. הוא חשוד 24/7 ולא יכול לנשום בלי מעקב חקירה וריב. ואז הקנאה היא אויב של היחסים. היא תכלה כל חלקה טובה. זה מעייף ומתיש.
גליה, ברור לי שאת ממש לא מעוניינת לחזור לימי הרווקות הכואבים שלך ולכן את נלחמת בכל כוחך ומנסה למנוע מצב בו תאבדי, תכאבי ותחזרי לשם. אבל את הורסת את הקשר עם אמיר, ומרוב פחד לאבד , את אכן תאבדי אותו אבל לא ממקום של בגידה – אלא ממקום של התשה ומריטת עצבים.
אז מה עושים?
שימי לב שהקנאה שלך, על אף שהיא מתישה, כנראה גם מתגמלת את אמיר. הוא מקבל ממך סימנים שאת עדיין אוהבת אותו ולכן יש לו אינטרס בלתי מודע ללחוץ לך על "הכפתור" הזה. הוא כבר יודע שהודעה מבחורה תקפיץ אותך והא ממש מצפה לזה.
אני חושבת ששיחה עם אמיר על החששות שלך יכולה לשפר את המצב ולגרום לו למזער מצבים מתגרים. ואת גליה - תפתיעי אותו. תתעלמי. תתנהגי רגיל, אל תתני לכל רחש לטלטל אותך. מבטיחה לך שבאופן טבעי, גם המניפולציה הלא מודעת שלו תיפסק - כך תפרקי אותו מנשקו.
הקנאה תמיד תהיה שם, אבל היא תרד למינון ההגיוני והטבעי. עלייך לשים במרכז הבמה את הדימוי העצמי שלך ולטפל בו. כשאת תביני שאת שווה גם הפחד יקטן. בהצלחה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il