הרבה מאד טורים כתבתי על בגידות בחיי הנישואין ,הרבה מאד זוגות במשבר ראיתי ושמעתי בשנותי הרבות כמטפלת. גם אני עצמי התבגרתי והבנתי עוד על הדינמיות של החיים ולמדתי שלגיל יש הרבה מאד השפעה על צרכינו ורצונותינו הפיזיים הנפשיים והרגשיים. החיים זורמים - נוספות לנו חוויות, התנסויות, ניסיון חיים, ותק. אנחנו לא עומדים במקום ומה שאתה רוצה בגיל 20 זה לא דומה ל-30 ובטח לא ל-40 ו-50 שלא נאמר 60, 70. לכן כל מקרה לגופו. אנחנו יצורים דומים בסך הכל, אבל גם שונים. יחסים זה לא מתמטיקה ומה שפעם היה לנו בראש כבר מזמן התחלף במשהו אחר. אז רצוי לנו להיות פחות שיפוטיים ויותר מבינים שלא תמיד אנחנו מבינים.
הסיפור הזה הוא עוד אחד מיני כל כך רבים. אנה היא אישה נשואה בת 44 .
"אני נשואה לרמי 15 שנה. בשורה תחתונה יש לנו יחסים טובים. לא הכל מושלם ומהמם אבל בסדר. שגרתי. אין משהו רע אבל גם לא איזה היי לייט. יש לנו משפחה נחמדה, ילדים טובים. אני מורה, בעלי מהנדס. נורמטיביים לגמרי.
"אני תמיד אמרתי שאני שונאת חוסר יושר ובגידות. לי זה לא יכול לקרות. אני אוהבת רק את רמי וגבר אחר לא מעניין אותי. מבין חברותי, מי שבגדה הייתה אצלי מחוקה. אבל פתאום, משום מקום, הופיע גבר חלומות. מחזר אחרי בשכונה, מוצא חן בעיני. מחמיא לי. שם לי פרח על הווישר, הציע לי חברות בפייס ומפה זה גלש למקום שלא חלמתי שיקרה. וקרה גם קרה.
"כיף לנו. נפגשים פעם בשבוע לשעתיים וההנאה שמימית. כל היום אני חושבת עליו. לא מעניין אותי כלום חוץ ממנו. אני מחכה כל שבוע ליום חמישי. זה היום שלנו. ואני חיה מחמישי לחמישי. עם רמי אני משחקת כאילו הכל רגיל. הוא רואה שינוי ולא שואל. אבל אני מתפוצצת מבפנים. בא לי להיות פנויה וחופשיה. החופש קורא לי חזק. איך יוצאים מזה? זה משתלט עלי".
ניצוצות של הבנה
אנה,
לא סתם כתבתי שלגיל יש משמעות. את בת 44 . זה חצי הדרך. וזה שלב קריטי במסע.
חיי נישואים זה פרויקט לא קל. הרבה השקעה ואיפוק בחלק הראשון ותגמול של ממש בחלק השני. העניין הוא שהאיפוק וההשקעה הם בגיל הפוריות הפרוע (הגיל שבו היצרים הכי סוערים) והתגמול בא בגיל השלישי. אז חבל לוותר על זוגיות טובה ועל גבר שיהיה טוב להזדקן אתו רק כי עכשיו בוערת לי הנשמה והאטרף מנהל אותי.
דילמה. אבל זאת בדיוק הבעיה. על מנת לחיות את כל החיים ביחד יש לעבור גם תקופות קשות ומשעממות. לוותר ולעגל הרבה פינות ולא כל אחד מסוגל לזה. לפעמים הדחף להיות חופשי או ללכת בעקבות ריגושים הוא גדול מהכל. ומפרקים.
לכל מעשה יש מחיר. השאלה מה את/ה מוכן לשלם.
הכל תלוי רק רק בך. את במסלול התרסקות המשפחה. זה שאני אומר לך לחזור הביתה זה כמו לומר לשמן שירזה או לנרקומן כבד שייגמל מיד. זה מילים באוויר.
כרגע אין באמת משהו שיעצור אותך. את נמשכת לשם כמו מגנט ואף אחד לא יכול לבלום. השכל לא שותף בשיקולים. איברים אחרים מנצחים אותו
כרגע אין באמת משהו שיעצור אותך. את נמשכת לשם כמו מגנט ואף אחד לא יכול לבלום. השכל לא שותף בשיקולים. איברים אחרים מנצחים אותו. את מרגישה שהתעוררת לחיים שהסומק חזר ללחייך, את חיונית וזוהרת וזה מספיק ממכר על מנת שכרגע לא תזוזי.
כשמערכת היחסים בבית גרועה ומאוסה, ואולי אלימה ומחלישה וללא כל כבוד ואהבה, זה עושה את החשבון קל יותר. האבדה לא גדולה. אבל לפי מה שאת מתארת רמי הוא גבר טוב והיחסים אתו נחמדים וסימפטיים. יש לך משפחה יציבה ונעימה וזה כרגע ממש לא מעניין אותך. אבל יש לך הרבה מה לאבד ואת עכשיו משתוללת. את מתרגשת משעתיים קטנות בשבוע ואת באופוריה. טור אחד ב-mako זה לא מה שיזיז אותך. את צריכה טפטופים של תובנות שיעשו לך סדר בראש והבנה במקום שאת לגמרי טירונית בו.
לא בטוח שתעצרי את הרומן אבל לפחות תכירי את המציאות שבה את חיה. את הסיכונים שאת לוקחת תמורת מה שנדמה לך כאהבה ונפש תאומה שלך, זו רק פנטזיה נעימה. עם "הרבה בדמיון מעט בחיים".
עכשיו את מכורה לחומרים שהמוח שלך מפריש בזמן התרגשות והם ממכרים לא פחות מהרואין. ועל מנת להיגמל את צריכה להגיע לבשלות.
להבין שזה מזיק לך יותר ממועיל.
להודות שאת מכורה וצריכה עזרה.
להפגין מחויבות לעצמך והרבה כוח רצון.
כל החלטה שלך תהיה גורלית להמשך.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com