עינת וגיא מסתבכים בפרק ב'.
עינת מספרת: "שנינו בני 40, לשנינו זה פרק ב'. לשנינו יש ילדים ואנחנו כבר שנה וחצי ביחד. יוצאים, מבלים, ישנים אחד אצל השנייה בימים שהילדים לא איתנו, אבל אנחנו לא גרים ביחד והקשר לא מתקדם. אנחנו תקועים באותו מקום ולי זה מאד כאב.
"הייתי מתוסכלת ומרירה וכל שיחה ביננו סבבה סביב זה. כבר נשחקנו והתעייפנו מהשיחות על זה. כבר לא כזה כיף לנו ביחד. זה הרס לי את כל חלקה טובה. הוא לא רוצה לעבור למגורים משותפים. הוא טוען שלילדים זה יהיה משבר והוא לא מסוגל לעשות להם עוד נזקים מעבר למה שכבר קרה (כלומר, הגירושין).
"התחילו ביננו מריבות וויכוחים על הדרך שבא אנו מגדלים ומחנכים את ילדינו וכבר הכל נהיה לא נעים. נלחמתי עד חורמה על מנת לחיות אתו ואפילו להתחתן ולהביא ילד משותף. אבל הוא לא זז. פחד מהכל. ממחויבות, מתגובת גרושתו לעניין, ממשבר עם ילדיו ומכל הפחדים בעולם. לא הצלחתי "למכור" לו את הצד הטוב שבדבר.
"זה גרם לפרידות בלי סוף אך גם לריגוש וגעגוע והיינו חוזרים. מאוהבים תקופה, מבטיחים הבטחות לעתיד ורוד ואחרי זמן קצר שוב היינו באותו מקום של עצבות, כעס, מרירות, עלבון ואפילו בדידות. הרגשתי לבד. אין לי פרטנר וכנראה גם לא יהיה לעולם. איימתי הרבה פעמים בפרידה וחזרתי בי.
"אבל לאחרונה קרה מפנה. נפרדנו ביוזמתי והרגשתי שזה לא כמו תמיד. אין בכי ושבר. הרגשתי טוב עם הלבד, בלי לחצים, בלי עלבונות. אני מרגישה פחות תשוקה וחום. אולי הפסקתי לאהוב אותו. התעייפתי מהמרוץ ופרשתי. זה הרגיש לי נכון לא להיות אתו. וגם מחזרים התחילו להקיף אותי. נהניתי מחיי החופש החדשים שלי. אבל בדיוק אז הוא התעורר. פתאום הוא מת עלי ולא מוכן לאבד. הוא רוצה שנעשה הכל ביחד ונאחד כתובות. פתאום יום בהיר אחד הוא בעניין ולוחץ לביצוע.
"עכשיו אני בדילמה. כל כך רציתי את זה ועכשיו שהוא רוצה אני מתקררת. לא יודעת מה לעשות. ללכת על זה או להמשיך בחיי ולוותר עליו?".
השליטה עוברת אלייך
עינת,
קורה לכם מה שקורה להרבה זוגות. רק שהגרזן האמיתית מונפת מקבלים החלטה מיידית. בפרידה הזאת את באמת עשית קולות של עוזבת. זה הרגיש לך אמיתי ובלי הרבה צער ושברון לב כמו לפני ולכן גם הוא קפץ ממקומו והתחיל לפעול. הוא הבין והרגיש שהוא מאבד אותך שאת הפעם חזקה ועוד רגע את כבר תהיי עם מישהו אחר. כל עוד נבחת בלי לנשוך הוא משך זמן ושלט ביחסים, הפעם הוא ממש הרגיש את הנשיכה.
הוא לא באמת בשל למגורים איתך ושום דבר לא השתנה אצלו, חוץ מהגרזן על צווארו. הוא פועל עכשיו מתוך הלחץ של אובדן השליטה על הקשר. עד היום הכל היה תלוי בו ומעכשיו את רצינית והשליטה עברה אליך. זה מה שגרם לו לבוא. הוא עוד לא התגבר על הפחדים שלו מהביחד, הוא רק שם אותם לרגע בצד ורק לא לאבד אותך.
את חיכית לרגע הזה כל כך הרבה זמן ועכשיו התפספס המומנטום. הרגעים החמים אינם עוד. אבל בכל זאת לא תרצי לוותר על שנה וחצי של זוגיות מבלי שניסית את מה שכל כך רצית. אני מאמינה שתעשו את הצעד, זה יקרה אבל הוא לא הולך להיות קל. בהתחלה תהיה אופוריה לזמן קצר מאד ואחר כך השגרה תחלחל ושם יהיה המבחן שלכם.
אני מאמינה שתעשו את הצעד, זה יקרה אבל הוא לא הולך להיות קל. בהתחלה תהיה אופוריה לזמן קצר מאד ואחר כך השגרה תחלחל
התקופה הראשונה תהיה קשה לך (וגם לו) כי את לא בלב שלם שם ועוד יש משקעים וכעסים שלא התפוגגו ולכן אני חושבת שאת צריכה להיות מודעת וערה ולהיות סבלנית ולתת סיכוי אמיתי לקשר הזה. להיפרד אפשר גם עוד שנה. רק אחרי שתחוו את החיים ביחד לאורך תקופה את תרגישי אם זהו מקומך.
התקופה עכשיו תצריך ממך אורך רוח, פשרנות, וקבלה של הרגלים חדשים. נסי להיות פחות ביקורתית, פחות שיפוטית , יותר נעימה, מבינה ומכילה. זה יהיה הניסיון האמיתי .
בניית קשר טוב ואיכותי זה אומר לדבר בכנות ועל הכל. להציף את מה שכואב וקשה ולא לשכוח גם להרים וללטף.
אתם עוד צעירים – תנסו ביחד , תעשו שינוי ביחד. לכו לאימון זוגי, תשקיעו. האופציה להיפרד ממילא תמיד זמינה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com