אני שומעת לאחרונה יותר ויותר סיפורים על נתק בין הורים לילדיהם הבוגרים. ממטופלים, מחברים וממכרים. כעסים שנצברו בילדות והמשיכו גם בבגרות, אפילו המאוחרת. משהו שהחל בזיכרון ילדות רחוק בימים שלילד לא היו את הכלים להתמודד עם הוריו. כאשר נעשה לילד עוול על ידי אחד או שני הוריו והזעם רק תפס תאוצה עם השנים. ההאשמות רק השתכללו עם הזמן. כל סיטואציה הופכת לריב וטריקת דלת. לילדים האלה לפעמים כבר יש ילדים משלהם ועדיין לא פתרו את פצעי העבר.
זה סיפור על אחד מהם אבל כולם דומים במהותם.
שאול הוא בן יחיד לאימו. היום הוא כבר בן 44 בעצמו נשוי ואב לשניים.
"אמא שלי התחתנה בגיל 30. בימים ההם זה היה נחשב למאוחר מאד. קראו לה רווקה זקנה. היא לא מצאה בן זוג בצעירותה ובמקום לגדל ילדים היא הייתה עסוקה בקריירה, במרוץ אחר כסף ומעמד. את כל מרצה היא נתנה בעבודה. עבדה מבוקר עד ליל כולל נסיעות לחו"ל חמש פעמים בשנה ולפעמים לחודש חודשיים.
"אבא שלי כבר היה גרוש +2 והיא החליטה להקים אתו משפחה. אהבה גדולה לא ראיתי שם. אני נולדתי לשני הורים עסוקים שעושים הרבה כסף אבל לא נמצאים. גדלתי אצל שכנים ואצל סבתא. בשביל אמא שלי הייתי מטרד. עצם בגרון.
"ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן חמש ואבא שלי חי בחו"ל עם בחורה צעירה. אני הייתי האחרון בסדר העדיפות שלו. אבל כסף ומתנות הוא שלח כל חודש. יש לי הרבה טראומות מסיטואציות שאני זוכר ויש הרבה שאני לא זוכר. הדחקתי.
"גם אמא פיצתה אותי עם מתנות. אבל אני רציתי אמא חמה ואוהבת וזה לא היה בנמצא. עד היום אני כועס עליה, לא מצליח לשחרר. כל שיחה איתה הופכת לוויכוח טעון. היא מצטדקת ומכחישה ונכנסת למגננה, אין עם מי לדבר. אטומה. נמאס לה לשמוע אותי מדבר על התקופה ההיא.
"האמת, לא בא לי על חברתה. היא ביקורתית ולא נעימה. זה לא עבר לה. אני מאשים אותה בנזק שהיא עשתה לי. גם אני אדם ביקורתי בגללה, חשדן, פסימי, חרד, לא שמח. הכול בגללה. אני בנתק ממנה כבר חצי שנה. אני כבר לא מצפה לכלום. זה לא הולך בינינו. התייאשתי אבל זה בכל זאת לא מרפה ממחשבותיי".
לסגור מעגל
שאול,
אין לי ספק שהכול מתחיל בהורים. בבית בו גדלנו. כל האחריות עליהם עד גיל מסוים של בשלות וטיפול ותהליך שמרפא את פצעי הילדות ומאפשר לצאת מהתקיעות ולהתקדם. האשמות לא מועילות, אבל מאד מזיקות.
לתשובה שלי יש שני צדדים. האחד הוא הבנה ברורה למה אתה כעוס. יש לך סיבות טובות לכעוס. וצד שני הוא הטעויות שאמא עשתה וברור שעשתה מתוך חוסר היכולות והמסוגלות שלה להכיל אבל לבטח לא מרוע ולא בכוונה זדונית לפגוע.
עכשיו שאתה "ילד" גדול אולי הגיע הזמן למפות את העבר, להבין ולהפנים ובמקום כעס תבוא בתוכך חמלה לאימך המבוגרת שעברה את ה-70. לסגור מעגל ולפתוח דף חלק. היא בשליש האחרון שלה. סלח לה. שניכם תרוויחו בענק.
נכון, קל לומר, יותר קשה ליישם. אבל אפשרי אם יש ראש צעיר ופתוח בלי פנקס חשבונות.
אני מאמינה שהדימוי העצמי שלנו נולד בבית הורינו, ההורים שלנו הם אלה שמעצבים אותנו (לטוב ולרע) שממחישים לנו את כל קשת הרגשות מגיל אפס ועד בגרות. לפעמים מעוות לגמרי כי גם הם הגיעו ממקום מעוות לגמרי וזה מה שהם ספגו בבית הוריהם והאמינו שכך זה נכון. אפס מודעות עצמית.
אתה תקוע. נשארת קצת הילד המסכן והקורבני שצמא לאהבה, אז כילד זה מובן אבל עכשיו זה הזמן לסלוח תוך הבנת המצוקה של אמא באותם ימים
לא בחרנו למי להיוולד. ובתור ילדים אין לנו את היכולת והכלים להתמודד עם ההורים ואנו נוטים לקבל את " לוחות הברית" שלהם שלפעמים הם שגויות והזויות ועוברות מדור לדור ודופקות את כולם בדרך.
אז הגעת לאמצע החיים, לחשבון נפש, וגם אתה הורה ועכשיו אתה בשל להבין שאמא שלך כמו כולנו לא מושלמת, לקבל אותה כי ככה היא ולא תשנה אותה, תשתנה אתה. אין טעם בהאשמות, הם לא מקדמות אותך לשום מקום ההיפך הוא הנכון.
אתה תקוע. נשארת קצת הילד המסכן והקורבני שצמא לאהבה, אז כילד זה מובן אבל עכשיו זה הזמן לסלוח תוך הבנת המצוקה של אמא באותם ימים. אפשר להבין ולהכיל שאמא לא מאד מפותחת, ולא מאד מודעת, ואולי מעולם לא טופלה ולא חושבת שהיא בעצמה תקועה, והיא עסוקה בלהכחיש כי היא לא גאה במעשיה ואולי היא לא יודעת להודות בזה. אז "תחליק" לה את הפינה.
לא לכולן יש יכולת להיות אם השנה המהממת. גם אמא היא בן אדם עם מצוקות ובעיות ומהווים וצרכים שלא תמיד באים טוב עם ילד קטן. אני לא מצדיקה ולא שופטת ולטובת כולכם מציעה לך לאמץ את הגישה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com