אנחנו זוג בשנות השלושים המוקדמות. שנינו אקדמאיים, עובדים ומתפרנסים, חיים בישוב קהילתי נחמד, יש לנו הרבה חברים, משפחות תומכות מסביב. היינו חברים 4 שנים והתחתנו לפני שנה וחצי.
הבעיה שלנו היא שאני מאוד חרד למראה החיצוני של אשתי, דפנה, וזה פוגע בה. היא אישה מטופחת ונאה, אבל אני חושש שעם הזמן ובגלל שהיא כבר נשואה היא תשקיע פחות ופחות, ותדמה יותר ויותר לאמא שלה. אשתי אומרת לי שזה לא יקרה, אבל אני כבר רואה איך היא פחות מקפידה על הסרת שיער, למשל. כשהתחלנו לצאת היא בחיים לא הייתה נותנת לי לראות אותה כשהיא לא חלקה לגמרי...
היא מאוד נעלבת מהעיסוק שלי בנושא הזה, אומרת שאני צריך לאהוב אותה בכל מצב, גם אם היא תראה רע עם השנים. היא מצהירה שהיא מתכננת להישאר "שמורה", אבל נפגעת מזה שאני רומז שלא ארצה אותה בכל צורה ובכל מראה.
אני אוהב אותה אבל לא הייתי רוצה שהיא תזניח את עצמה, הייתי רוצה לחיות תמיד לצד אישה נאה ויפה ולא ליד בהמה או שק מקומט.
מי צודק בעיניך?
נתי".
לאשתך אסור להזדקן?
היי נתי!
חלומו של כל גבר הוא לשאת אישה יפה: זה מושך ונעים, ומי שמצליח להשיג אישה יפה נחשב למצליח - ומשפר את התדמית שלו בעיני הסביבה ובעיני עצמו. וגם, בעיקר, כי מתחת לכל אלה ישנו המוח העתיק שלנו, שלא ניזון משכל אלא משיקולים של השבחה גנטית והעמדת צאצאים יפים ומוצלחים. כל זה מאוד לגיטימי בעיני.
אלא שאתה, נתי, שבוי בקונספט מסרט הוליוודי, ואילו המציאות שונה. על הסט מאפרים כל רגע, דואגים שכל שערה תהיה במקום ושהשחקנית תראה במיטבה במשך כל הסצנה. בחיים זה לא כך, וטוב שכך.
אתה מודאג מבעיה שעוד לא קיימת ויוצר בעצם בעיה חדשה: אתה מעביר ביקורת ומחמיץ פנים, ובכך מחליש את בת הזוג שלך. אתה מעיר לה על עוגה שהזמינה עם הקפה, על כפל שומן בבטן התחתונה, על 100 גרם שהעלתה, על קמט קטן במצח, על שערות ברגליים. מבלי שאתה מתכוון, זה קורה: דפנה הולכת על ביצים. היא מתביישת להתפשט לידך, שמא תעיר לה שהיא כבר לא בסטנדרטים; היא אוכלת בסתר שלא לשמוע את הביקורת; מצב רוחה ירוד, ופחות בא לה להתגנדר.
אשתך חיה עם גבר שגרזנו מונח על צווארה מדי יום, וזו אינה תחושה נעימה במיוחד. כל העת פקוחה עליה עין שיפוטית שבוחנת אותה כמו מכשיר סי טי. היא נאהבת ונחשקת על ידך רק בתנאי ש..., ובעצם אסור לה להיות היא, ואסור לה להזדקן. אם דפנה עוד לא אבדה את בטחונה העצמי, היא תאבד אותו במוקדם או במאוחר. לאט-לאט היא תלך ותעלם, תצמצם את עצמה כדי להימנע ממילותיך המחלישות.
אתה תצא מופסד, נתי, כי כשדפנה תיחלש, היא תהיה הרבה פחות אטרקטיבית. בנוסף, לא יעזור לך להציק לה בנושא הזה - הזמן יעשה את שלו בלאו הכי. דפנה תזדקן ולא תהיה הכי יפה בעולם, ואולי היא גם תעלה קילו או שניים, וזה בסדר כי אלה הם החיים. גם לך זה יקרה.
הבעיה היא בכלל אצלך
ומעבר לכל אלה, נתי, אני חושבת שהרבה מהבעיה היא אצלך, מבלי שאתה מודע לכך. שאל את עצמך: האם אתה מאוים מאשתך, ולכן מעוניין להחליש אותה? אולי גדלת בבית מאוד שיפוטי וביקורתי? אולי אתה אדם שמסתכל על כל העולם בדרך זו - רואה תמיד את חצי הכוס הריקה, ציניקן, ספקן, חשדן, פסימיסט?
חשוב על זה: כמה נעים לפעמים להיות חופשי/ה עם בן/ת הזוג: כן, שיראה קצת שערות ברגלים, שיבחין כמה השמנתי לאחרונה או כמה זמן עבר מאז ששמתי לק אדום. זה כל הקסם. מה שיקבע את עתיד יחסיכם זה כמה תכילו, תאדירו, תרוממו, תחמיאו ותעודדו. ובעיקר: כמה תתנו זה לזה חום ואהבה ותצמחו עד אין גבול ביחד. כל השאר זה זוטות.
ולגבי שאלתך מי צודק? אין צודק או לא צודק; האינטרס חייב להיות משותף בכוונה להשתפר ולשפר. ביקורת ושיפוטיות לבטח תשיג את התוצאה ההפוכה בדיוק.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il