"שש עשרה שנים אנחנו נשואים", מספר לי אורי על היחסים שלו ושל דנית. "חמש עשרה שנים מתוכן אין בינינו כלום. סתם חיים יבשים בלי שום תוכן. אני לא אוהב אותה והיא לא אוהבת אותי. התחתנו כי היינו יחד בגיל המתאים, וכמו שני צעירים, פשוט הלכנו על זה. גם שלושה ילדים תיקתקנו בלי שום מחשבה. כל מה שעשינו ביחד היה ללא מחשבה. פשוט כי ככה כולם עושים".
"תמיד נראינו הכי מהממים בעיר. יפים, מצליחים, הורים מצוינים לילדינו. ממש מודל לחיקוי. אבל בתוכי אני לא מצליח להיות מאושר. דנית עובדת קצת מדי פעם ומחליפה הרבה מקומות עבודה, אין לה דאגה כלכלית כי אני מפרנס בכבוד ומאז שהתחתנו עשיתי המון כסף. אני איש הייטק שמרוויח מאד מאד יפה. צברנו המון כסף ואנחנו חיים ברמת חיים מאד גבוהה. וילה ענקית, מכוניות חדשות, טיולים, קניות, ולילדים החוגים הכי שווים, הבגדים הכי יקרים ומורים פרטיים כמה שצריך.
בשורה התחתונה: אני כל הזמן חושב על גירושין. 15 שנים שאני מדמיין את עצמי עוזב. מה שעוצר אותי מללכת זה רק הכסף. גם לדנית נוח לא לדבר על זה ופשוט להמשיך בסתמיות הזאת עוד שנה ועוד שנה. אני מת לאהבה, לחמימות, לסקס טוב, ליחסים כיפיים. צמא לזה. אם אלך אצטרך להשאיר המון כסף. מיליונים. וזה המעצור שלי".
אורי היקר,
לפני 15 שנה לא היית כל כך עשיר כמו היום וכבר אז הבנת שעם דנית זה לא זה. ולמרות זאת לא עזבת. לפני 15 שנה להיפרד היה טכנית הרבה יותר פשוט, אבל בחרת גם אז להישאר.
התחתנת, עשית משפחה, שלושה ילדים בלי עין הרע. זה אומר שהכסף הוא לא הפקטור העיקרי. (אף פעם כסף הוא לא הסיבה, זה תמיד התירוץ, כמו לומר שבגלל הילדים אנחנו יחד, זה עוד תירוץ). עכשיו זה הכסף ולפני זה זה היו הילדים, ולפני הילדים היו ההרגלים. הסיבה האמיתית שזה עדיין קיים היא הפחד שעטוף בסיפורים וצידוקים. אתה אומר לעצמך שזה הכסף, וזו סיבה שמניחה את דעתך. אתה נותן לעצמך צידוק הולם למה לא רצוי לעזוב, אבל מאחורי זה מסתתר לו הפחד - החשש שאולי זו טעות לעזוב, ואולי לא תמצא את האהבה שאתה רוצה, ואבוי אם יכנס גבר אחר לגדל את ילדיך וגם ישכב עם גרושתך בעוד אתה תהיה עדיין לבדך. כל עולם חוסר הוודאות שאחרי הפרידה מבהיל אותך ולכן אתה לא זז.
אתה לא בשל ללכת. רוצה בדימיון, חושב על זה, חולם את זה! אבל עדיין תקוע. הכסף שהרווחת במהלך הנישואין שייך גם לאישתך. היא שותפה לזה. היא איפשרה לך לעבוד יותר שעות, עבדה פחות, התמקדה בילדים, היא היתה פרטנרית טובה מסתבר. מגיע לה כסף. היא אם ילדך ורצוי שיהיה לה טוב אחרי הפרידה ממך. הילדים שלך ימשיכו לחיות ברמה שהורגלו וגם אישתך תהיה רגועה ולא חרדה לקיומה. גם אתה תשאר עם הרבה כסף ובנוסך עם היכולות והכישרון הנפלאים שלך ליצר עוד ועוד פרנסה טובה.
לפי מה שאתה אומר הקשר מזמן נגמר ואולי בכלל מעולם לא התחיל. התחתנתם מכוח האנרציה ולא באמת בשם החיבור והכימיה. היות ומעולם לא ניסיתם טיפול זוגי, ובטיפול יש תגליות שיכולות להציל את הקשר, שווה לנסות. אם תגיעו להבנה שזה מת ביניכם לגמרי ולא ניתן להחייאה, סיגרו את הדברים בהסכם מכובד. טובת הילדים היא נר לרגליכם. בסופו של דבר הכסף יעבור לילדים שלכם וישאר במשפחה לדורות הבאים. ואתם לא תבזבזו את חייכם לריק.
על מנת לטפל בבעיה או בסיבה האמיתית צריך קודם כל להכיר בה. להודות בפני עצמך. להבין את המקום. רק לאחר איתור התקלה יהיה ניתן לתקן אותה.לשנות פוזיציה. קו הזינוק האמיתי הוא היחיד שיזניק אותך לצאת לדרך הנכונה. כל קו אחר הוא סיפור כיסוי שימשיך לתקוע אותך בדיוק באותו המצב. להישאר נשואים? לא במחיר ביזבוז החיים.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com