רוב הזוגות שמגיעים אלי נמצאים במשבר אחרי בגידה. עצם העובדה שהם באים לטיפול מעידה על כך ששני הצדדים, למרות הכל, נלחמים על הבית. מנסים לחזור לשפיות.
כשהצד הבוגד נתפס ורוצה לפרק את הנישואים הזוג בדרך כלל לא מגיע לטיפול. ויש את אלה שרוצים להתגרש אבל בכל זאת באים לטיפול רק בשביל לעשות וי על טיפול. להרגיש שעשו את הכל ולא ויתרו מהר מידי. להגיע לרבנות אחרי ניסיונות חזרה זה מרגיע את המצפון. ניסינו, עשינו הכל וזה לא עובד. לפחות ניסינו.
הפעם אני מדברת על אלה שרוצים לאחות את השברים. או לפחות רוצים להאמין שזה אפשרי.
בגידה לא מעידה בהכרח על נישואים כושלים או על סוף הדרך המשותפת לפעמים זו קריאת השכמה שמעירה את הזוג מתרדמתו. נכון שנדר החופה מחייב נאמנות אך המציאות חזקה מכל כתוב. יש חטאים שהטבע האנושי לא עומד בהם ותשוקה הוא החזק בניהם. תשוקה לאוכל, לעישון, למין, לריגוש.
נישואים זה לא סיפור אהבה רומנטי מהאגדות, זה יחסים של שותפות וחברות למסע החיים. אין הרבה ריגושים בחיי שגרה ורובינו הגדול חיים חיי שיגרה. שיגרה זה דבר נפלא, שקט, יציב ובטוח. אנחנו מאד זקוקים לה אך היא גם שוחקת ולעיתים משעממת. כל יום נראה כמו קודמו ,כל סוף שבוע יש לנו לו"ז משפחתי, סקס פעמיים בשבוע במקרה הטוב - 10 דקות, אותה תנוחה ואותו סגנון. כי ככה זה. יש ילדים ומשכנתא, ודאגות שונות. אז יציבות יש. משפחתיות יש. בית מסודר יש. עכשיו מה עם תענוגות? ריגושים? משהו מרענן. המקום הזה התפנה והוא ריק. ומה שריק שואף להתמלא. ככה נולדת בגידה.
אני אוהב/ת את בעלי/אשתי. לא רוצה לפרק. אבל אני רוצה גם ריגוש. אני רוצה ליהנות מהכל. יציבות ומשפחה וריגושים. מה שחיי נישואים לא יכולים לספק. אהבה צורות רבות לה. זה שאני מתרגש/ת בחוץ ואוהב את זה לא אומר שאיני אוהב/ת את בן/ת זוגי. זו אהבה אחרת.
הקונפליקט הוא הצורך במשפחתיות מחד ובריגוש מאידך. מה שבדרך כלל לא עובד ביחד.
אז מה עושים?
למנוע את הבגידות בעולם כנראה לא אצליח. זה בלתי אפשרי. העולם ימשיך כמנהגו ואנשים ימשיכו לבגוד, לשקר ולסלף. האדם לעצמו ראשון וכולנו אגואיסטים. עצם היות אדם נשוי אינו אומר שהרקמות משותפות. צרכיו של אדם תמיד ראשונים.
אם כבר הגעתם לסיטואציה כזאת החוכמה היא לקחת את החלק החיובי. בתוך הכאב והכאוס אחרי תפיסת בגידה קשה לראות משהו חיובי. אבל לא תאמינו, מעז לפעמים יוצא מתוק.
אם הצד הבוגד אינו רוצה לפרק את החבילה אין זה אומר שהוא לא במצוקה. הוא אמנם מעד והתפתה אבל עכשיו גם הוא כואב את השבר. הוא יהיה זה שנלחם ומרצה ומביע חרטה ואפילו מראה אהבה יותר מאי פעם.
ברור שלזמן יש משמעות וככל שעובר זמן הכאב מתעמעם אך זוהי תקופה של חיטוט נפשי והפיכת האדמה. רק תקופות משבר פותחות ערוץ תקשורת ושיחות. משבר זה קשה אך ממשבר לומדים צומחים ומתפתחים. זה המחיר. בתקופות שהכל כרגיל לא מתעורר צורך לטפל וכך עוברים להם החיים. בשינה עמוקה.
בכל קטסטרופה יש קצת אור.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com