זה סיפור שמתחיל מהסוף. את יריב (שם בדוי), גבר גרוש פלוס שני ילדים כבן גילי, ראיתי לראשונה במסיבה אצל חברים משותפים. לא חשבתי שהוא מתאים לי ולא הייתה לי מוטיבציה לפגוש אותו שוב. כעבור חודשיים קיבלתי ממנו שיחת טלפון מפתיעה: בואי איתי לסופשבוע באילת. ככה, "אאוט אוף דה בלו". התעוזה והספונטניות שלו גררו אותי, והסכמתי. נסענו מבלי שהכרנו ומבלי שיצאנו קודם מעולם. זוג זרים בסופ"ש באילת. היה חם... ואנחנו הפכנו לזוג.
פתאום הגרושה נזכרה בו
בדיעבד, נזכרתי בשיחה שהתגנבה לאוזניי בינו לבין בנו הבכור בן ה-12 בדרך לאילת. השיחה היתה מגומגמת, לא קולחת. הוא שיקר לו, אמר שהוא בתל אביב עם חברים. ציינתי בפני עצמי שיש כאן תקלה בתקשורת המשפחתית, אך לא תיארתי לעצמי עד כמה.
כעבור כמה חודשי זוגיות צמודה ואוהבת החלטנו שהגיע הזמן שאפגוש את ילדיו. אני אוהבת אותו, הוא אותי, אין סיבה שהילדים לא יכירו אותי, שהרי אני חלק חשוב מחייו החדשים של אביהם. אז זהו - שלא!
יריב וגרושתו היו גרושים "על הנייר" מזה שלוש שנים, אבל אל מול הילדים הם התנהלו כזוג שחי בבתים נפרדים, אבל עדיין מחוייבים אחד לשני. הם המשיכו לסעוד ארוחות חגיגיות ביחד ואף אחד מהם לא הציג עדיין בפני הילדים בן או בת זוג חדשים. מאחר שהיתה התנגדות מצד הילדים למפגש משותף איתי הוא החליט לערב את גרושתו ולבקש ממנה עזרה בריכוך הילדים. הוא אמר: התאהבתי! אני רוצה להכיר לה את הילדים.
מהרגע הזה חיינו הפכו לגיהנום. גרושתו (שהיא זו שיזמה את הגרושים לאחר 10 שנות נישואים ריקים מכל תוכן) נעמדה על רגליה האחוריות והתנגדה נחרצות למפגש. אם לא די בכך, היא גם הסיתה את הילדים נגד אביהם, וכמובן כנגדי באמירות כגון: "אבא לא אוהב אתכם יותר. הוא אוהב אותה יותר". הילדים נכנסו ללחץ והרגישו שאבא בוגד באמא, וכל זאת באשמתי. הגרושה אף איימה עליו שאם יתרחש מפגש שכזה "אתה יכול לשכוח מהילדים שלך!"
לאחר כמה ימים של התקפי קנאה היא הציעה לו לחזור להיות ביחד ואפילו להתחתן בשנית. כאשר הוא סירב להצעה היא הסלימה את האיומים והטירוף. השיחות בינינו כבר סבבו רק סביב זה. ראיתי שההתנהלות שלו מולה ומול הילדים היתה ממקום של פחד וחולשה. הוא פחד ממנה, מהילדים, ממני. מהכל. ראיתי שזה לא הולך למקום טוב. איבדתי את הסבלנות ועזבתי. הייתי כאובה ושותתת דם במשך חודשים אבל ידעתי שאין כאן סיכוי.
להעביר מסר ברור לילדים
על מנת שהילדים יקבלו בן או בת זוג חדשים של ההורה, באופן טבעי ובריא עליהם להפנים את העובדה שהוריהם לא ביחד ושלכל אחד מהם יש זכות למצוא לו דרך חדשה, שזה טבעי ואף רצוי, ושזו לא בגידה בהורה השני, שאין סודות והכל פתוח. כאשר עוטפים את הילדים בסיפורים שיקריים או בחצאי אמיתות הם מרגישים לא בטוחים ואינם פתוחים לשינוי. ילדים זקוקים להורים חזקים ועוצמתיים. זה בונה להם ביטחון ונותן להם מודל לחיים טובים וכנים. במקרה הזה הם קלטו את אביהם בחולשתו והדבר לא הוסיף להם ביטחון.
כדי לעזור לילדים להפנים את הפרידה יש להציב גבולות ברורים בין ההורים בכל הנוגע לחייהם האישיים על מנת שלא לנטוע בילדים תקוות שווא לאיחוד. רצוי לשאוף לשיתוף פעולה מירבי בכל הנוגע להורות המשותפת, אך יש להפרידה מהזוגיות. אכן זה לא פשוט, ולפעמים נדרש ייעוץ של איש מקצוע על מנת להציב את הגבולות במקומות הנכונים. ללא גבולות אלו עלולים צלעות המרובע החדש (בן זוג חדש - הורה – בן זוג קודם – ילדים) לסבול מבלבול ולקרוס לכאוס רגשי כפי שקרה כאן.
לזוג הזה למעשה לא היה אומץ לעמוד מול עצמו ומול הילדים ולומר: אמא ואבא נפרדים! אנחנו אוהבים אותכם מאוד אבל אנחנו לא מתאימים כזוג. הם ניסו לרכך את הפרידה על ידי טשטושה, על ידי הסתרת האמת והסתרת בני זוג חדשים. בכך הם שידרו לילדים שפרידתם אינה סופית ושחיפוש זוגיות חדשה הוא מעשה לא לגיטימי. הם העצימו את הבלבול של הילדים ואת תחושת חוסר הוודאות, שבסופו של דבר הלחיצו ופגעו בהם יותר.
קנאה מכשירה את כל האמצעים
נתקלתי לא פעם אחת במצבים שיוזם הפרידה, שלכאורה שלם איתה, נכנס לטירוף עם בואה של אהבה חדשה. למה זה קורה? איבוד שליטה. עד היום היא זו שרצתה גט, והיא זו שגם החליטה מתי יבוא לראות את הילדים, כמה והיכן. היא החליטה כמה כסף הוא ישלם מזונות, מתי יגיע לארוחות משפחתיות, מה יאמר לילדים, באיזה טונים ידבר, והוא ציית ללא עוררין. היא ניצלה את הפחד והחולשה שלו עוד בימי נישואיהם, וכך גם אחריהם, כאילו כלום לא השתנה.
כששמעה שהאקס שלה מאוהב זה לא התאים לה. היא חשה שהוא נשמט משליטתה. הוא התעצם, היו לו רצונות ותכניות משלו והוא לא סר לפקודתה בכל רגע נתון. היה לו סיפור אהבה חדש וזה לא בא בחשבון מבחינתה. היא הייתה מוכנה לעשות הכל, אבל הכל, כדי להחזיר את השליטה לידיה. המצוקה כתוצאה מהפרת האיזון ואיבוד השליטה היתה גדולה כל כך, שכל האמצעים היו כשרים, גם במחיר פגיעה בילדים. ממצב שלא רצתה אותו, היא הפכה את עורה והחלה לחזר אחריו בלהיטות, לפתות לפנק, להרעיף עליו חום ואהבה כפי שלא עשתה כל ימי היכרותם קודם, תוך טפטוף הכפשות על בת הזוג החדשה, עד שהפכה לאקסית בעצמה.
לאחר פרידתנו, ניסו יריב וגרושתו לחזור ולהיות יחד, אולם הניסיון לא צלח. בהעדר צלע שלישית שתגרה את היצר הרכושני והתחרותי, פג קסמו של יריב בעיני גרושתו, החיזורים נפסקו והם נפרדו שנית. את תופעת המצוי שהופך לרצוי רק כאשר מישהו אחר רוצה בו, מכירים כולנו משחר ילדותנו. מי לא ראה ילד שמתחיל לשחק בצעצוע בדיוק כשילד אחר מגלה בו עניין? החוכמה היא לדעת להתעלות מעבר ליצר הבעלות והשליטה ולא לבלבל בינו לבין אהבה.
>> בטור הקודם: "בזכות המאהב יש לי כח להמשיך לחיות עם בעלי"