"עד גיל 36 היו לי כמה מערכות יחסים וכלן הסתיימו שלא ביוזמתי ואחרי תקופה לא ארוכה", מספרת לי יפעת. "שנה הייתה המקסימום שלי וגם זה בהפסקות, פרידות וחזרות. אף פעם לא היה לי גבר שממש מטורף עלי. תמיד נלחמתי על הקשר ותמיד זה היה לייט מהצד שלו. כבר חשבתי שאהיה הרווקה הנצחית. כמעט השלמתי עם כך שאלך לבנק הזרע. עד שפגשתי את נדב, רווק בן 38.
עם נדב הכל זרם. הייתי המומה בכלל שזה קורה לי. ישר מההתחלה הוא היה רציני, דיבר על עתיד משותף ופינטז איתי על משפחה וילדים. הוא שידר לי כל הזמן שהוא בשל ומוכן לחתונה. נדב פגש את ההורים שלי, היה איתי בחגים, נסענו לחו"ל. הייתי בעננים. "עשיתי את זה". ככה הרגשתי. התחלתי ללחוץ לכיוון חתונה והוא זרם עם זה. התחלנו רשימות אורחים, שיתפנו את המשפחה והחברים ואני נכנסתי לפעולה במרץ רב לקראת ההכנות ליום הגדול. לא ראיתי בעיניים. פעלתי בלחץ ובמהירות שלא יתחרט, חס וחלילה. עשיתי בשבילו הכל. הלכתי לבד לבחור שמלה וטבעת. גם לאולם הלכתי לבד. ויתרתי על הרבה בשבילו. הייתי ממש בסדר, התפשרתי על מקום וצורת ההזמנות, הכל היה לפי רצונו ואני התגמשתי.
חודשיים לפני החתונה כבר ראיתי שהוא כבוי. שהוא לא כתמול שלשום. מבולבל וקר. נכנסתי לבהלה. הבנתי שמשהו קורה. ואז באה הפצצה: ביטול! פרידה. הוא לא שלם ולא רוצה. הוא אמר שהוא בהתקפי חרדה וזה מסמן לו תמרור עצור. ניסיתי להילחם, לא הרפיתי ולא עזר לי כלום. חזרתי לאותו מקום: רווקה בת 36, רק נוסף לרזומה שלי, גם ביטול חתונה ומפח נפש עצום. אני כועסת. זועמת".
יפעת,
תגובתך הכעוסה והמאוכזבת מאד טבעית אחרי דרמה שכזאת. אך אם תביטי באומץ על עצמך בתוך הסיטואציה ואיפה האחריות שלך למפנה, תוכלי להמשיך את חייך חכמה יותר ופחות כועסת. אם תהיי עסוקה בחיפוש אחר הכשלים של נדב לא תתקדמי לשום מקום. הדבר הכי חשוב כאן זו את ולא נדב. את תצטרכי להמשיך את חייך עם עצמך והוא כבר הפך ללא רלוונטי.
נדבר עליו מעט ונעבור אליך: נדב בן 38 ורווק. כנראה שלא סתם הוא עדיין רווק. הוא אולי באמת חולם על אישה וילדים אך אינו מסוגל להתחייב בפועל. זה לא קרה לו עד היום וספק אם יקרה. נדב צריך לטפל בחרדת המחויבות שלו. להיות ראש משפחה ולהתחייב לאישה זה גדול עליו. הוא לא שיקר שרצה, וזרם עם זה. כל עוד זה היה רק בדיבורים הוא היה גיבור גדול ורץ עם זה. את נראית לו מתאימה לתפקיד. הוא באמת היה רוצה להיות האיש שמסוגל לכל מה שפנטזתם. אבל כשהתקרב המועד הוא שקשק וקירר מנועים.
אך לא כל האחריות על נדב. גם לך יש כאן שיעור לא קל. את שעטת לעבר המטרה מבלי לשים לב למיליון ניואנסים וכתובות שהיו על הקיר. התעלמת מההתקררות שלו והמשך להתנפל על הסיטואציה. כל כך פחדת לאבד את החלום, לחצת בלי לעצור לרגע. ויתרת על עצמך. הלכת לבחור טבעת ואולם בלעדיו. זה כבר מעורר שאלות. הוא היה פסיבי בתהליך ההכנות ולא עצרת לברר מה עובר עליו. לא נדלקו לך נורות אדומות כי ממש פחדת מהתשובות. לכן "בלעת" הכל. בתוכך הבנת שלא טוב אבל עברת לסדר היום.
ביטלת את עצמך והלכת לאיבוד ולכן גם נדב איבד בך עניין. לא זרקת מבט על מה עובר עליו בכל התקופה ועשית הכל על מנת לא לאבד אותו. לחצת חזק ובכך גם חפרת לך את הבור. היית זמינה מידי ולא מעוררת עניין. היית בתוך עצמך, מרוכזת במטרותייך, למרות שהיה נראה לך כאילו את האישה המכילה והאולטימטיבית. אפשר להבין את התנהגותך. השעון הביולוגי מתקתק, את כבר רוצה לראות את עצמך נשואה ותכף הרה. זה ברור. אבל הדרך שלך הלחוצה והפחד מלחזור לימי הרווקות, לדייטים המעייפים ולהרבה לבד, סירסו את התהליך. טרפדו את הקשר.
לא אוכל במאמר קצר לעזור לך להרגע, לנשום רגע ולעשות שינוי, אבל כן אוכל לתת לך את התמונה המלאה על המקום המצומצם, הנמוך והמרצה שלקחת לעצמך. הפגנת חוסר הערכה לעצמך במהלך הקשר, מה שבד"כ גורם לבן הזוג לאהוב פחות ולהתרחק. החשוב מכל: לפני כל שינוי יש להבין את המצב מבלי לייפות, לכעוס ולהאשים את כל העולם ורק שם לצמוח.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com