"פעם היינו ממש מאוהבים. מלאי תשוקה. צעירים ונכונים. התחתנו בהדר ופאר. אבל הכיף הזה נגמר מהר מהצפוי.
"אחרי תקופה קצרה ילדתי את בני הראשון ומאז התחיל הריחוק ביננו. בעלי לא היה שותף בטיפול בילד החדש. הוא רק חיפש לאן לברוח. היה חוזר מהעבודה והולך עם חברים עד אמצע הלילה. לא אמרתי כלום. לא רציתי לעורר מהומה. ולא עבר הרבה זמן וכבר ילדתי את בני השני. המצב רק החמיר. היינו ממש מנותקים. בקושי דיברנו. הזמן היחיד שהיינו ביחד זה היה בחגים. כשהייתי מעירה לו זה היה מתפתח ריב ענק שנגמר בברוגז לתקופות ארוכות, למדתי לשתוק כדי לא להחריף ולא להיכנס למלחמות. והופ... נולד גם הילד שלישי.
"פה המשבר כבר היה מז'ורי. בעלי פתח עוד ועוד עסקים ובכלל לא היה נוכח בבית. העסק הצריך ממנו גם המון נסיעות לחו"ל ועברו ימים שלמים שלא דיברנו. פעם בחודש היינו שוכבים סתם, בלי שום תשוקה. היום אני יודעת לומר שהוא פשוט עשה לי טובה על מנת שאסתום ולא אתלונן. רציתי ילדים. חשבתי שזה ידביק אותו לבית, יגרום לו לאהוב אותי יותר. וכך נולד גם הרביעי.
"רק אני מטפלת בילדים. אמנם כסף לא חסר ובית יפה ונוח יש אבל זוגיות אין בכלל. לפני חצי שנה פרצה מריבה בינינו ואמרתי לו שאי אפשר להמשיך ככה. הוא מיד ארז את חפציו ונעלם. יש לנו הסכם על רכוש ועל הסדרי ראייה על הילדים וזהו. רציתי לחזור אליו, ביקשתי, סימסתי, בכיתי. הוא לא רצה לשמוע על זה. הוא כבר היה עסוק עם בחורה אחרת ואני כמו אוויר בשבילו. הוא מקפיד לבוא לילדים ולשלם מזונות וחוץ מזה אף מילה בינינו. נשארתי תקועה עם ילדים ולבד, אין לי סבלנות לכלום. אני חוזרת מהעבודה ויש לי ארבעה ילדים לדאוג להם. אין לי חשק לכלום. אני מזניחה אותם. אני בודדה וכואבת".
מכאן אפשר רק לצמוח
יקירתי,
התקרבנת ולא לקחת אחריות. טמנת ראשך בחול. רצית להאמין שאם תעלימי עין, זה יעלם כלא היה.
אין ספק שמה שעברת ועדיין עוברת לא קל לעיכול. יעבור זמן והכאב יתעמעם והאגו המדמם יתאושש, כי ככה זה. אבל אני מציעה לך בזמן הזה ללמוד את השיעור מתוך ה 50% האחריות שלך בעניין. מה שיקדם אותך זה הבנה של המקום שלך ולא האשמות על התנהגות השל בעלך.
חיית עם גבר שלא מסתכל לכיוונך, לא אוהב אותך, לא חם, לא נמשך אליך, שאין איתו שום שיח ותוכן, שאיננו בבית פיזית וגם שנמצא הוא לא איתך. ראית ושתקת. נכנעת לפחדים שלך ולא אמרת מילה. בשתיקתך הסכמת להכל והעיקר לא לפרק. דווקא הפחד שלך מגירושים הביא אותך לשם. "אשר יגורתי, בא לי" . הפכת את עצמך לאוויר. לא הגבת גם שראית בעיות. הורדת מעצמך עד קו האפס והפכת ללא מעניינת ולא מאתגרת. הבנת שאין לך שום סיי בזוגיות. המשכת לעשות ילדים כאילו הכל נהדר. חשבת שזה ידביק בינכם ולא הבנת שזה רק מחמיר את הקרע. זה השיעור המרכזי שלך. שתיקך כהסכמה. והסכמת על מה שבעצם לא הסכמת.בגדת בעצמך. לא אמרת מה את רוצה ומה לא, לא קמת ואמרת די. לא סימנת שום גבול כאילו שהכל אפשר. אמרת ללא מילים: "אני שק חבטות".
דעי שמכאן אפשר רק לצמוח.
תקופות משבר הן התקופות שאדם מתעורר מתרדמת החיים שלו. זמן של תיקון וחשבון נפש.קיבלת מכה כואבת כמו עמוד ברזל בראש. התעוררות זה כואב. כי כשהעיניים פקוחות רואים הכל. רואים גם את מה שכל כך ניסית לא לראות. עצימת עיניים אינה פיתרון. ההיפך, הבעיה רק מעמיקה כאשר אין תקשורת ושיח ברור.
הרבה לפני הילד השלישי כבר היית צריכה להרים דגל שחור ולקחת בחשבון את כל התרחישים. הרי סבלת, לא היית מאושרת. והיה זה בלתי נסבל להישאר במצב הזה. יש מצבים שאין עם מי לדבר וגירושים זה הפיתרון. בעלך רק דחק אותך לפינה וכבר ממש חיכה שתעיפי אותו. הוא עשה הכל , עבר את כל הגבולות כי הוא רצה שזה יבוא ממך. הוא התעלם ממך שנים והתפלל שתגידי לו לעוף מהבית. אם תביטי לאחור (היום כשאת ערה) תביני שראית את הכל כבר מזמן, וראית את הרצון שלו ללכת ולא זזת. מילה אחת קטנה שיצאה מפיך במריבה והופ, נתת לו את " המתנה" שהוא כל כך רצה.
היום זה המצב ועם זה את צריכה להתמודד. תביטי על מה שיש לך ולא על מה שאין. יש לך בית לגור בו, כסף לחיות טוב, עבודה נהדרת עם שכר הולם וארבעה ילדים טובים ובריאים שמאד זקוקים לאמא שלהם חזקה, מחבקת וסבלנית. גם הם עוברים משבר גירושים ואין להם על מי להישען. את היתד שלהם. העוגן.
תתחילי את תהליך ההתאוששות שלך קודם כל ביציאה ממקום הקורבן והרחמים העצמיים.תראי את חצי הכוס המלאה ולא את המחשבות השליליות על כמה את אומלללה ובודדה. שני את סט המחשבות שלך וצרי לך מציאות טובה יותר, תעשי שינוי דרסטי ומיידי ביחס שלך כלפי הילדים שלך מתוך הבנה שהם לא אמורים לאכול את השיט הזה ולשלם מחיר כל כך קשה על פאקים של ההורים שלהם. לא הגירושים זו הבעיה שלהם אלא העדר אמא אוהבת. תעשי טובה להם ולעצמך ותסגרי את היום שלך בהרגשה שנתת לילדים חום, תשומת לב וחיבוק, אל תעשי פרצוף מדוכא ומעונה לידם, את מערערת את ביטחונם.
מלאי את החלל שנוצר לך בפעילות חברתית . חברות/ים, מכון כושר, דייטים ועיסוקים שעושים לך טוב. תתחילי להרחיב את מעגל החברים שלך וצאי מדלת אמותייך ומהריבוע שאת רגילה לחיות בו.
עדיין מוקדם בשבילך לראות את זה אבל זאת המתנה היפה ביותר שבעלך נתן לך תחת הנסיבות האלה. יצאת מעבדות לחירות. למדת שיעורים חשובים על החיים. יש לך היזדמנות להיתפתח לגעת ולהבין את מה שמסביבך.
רק אם תשימי את הפוקוס על המקום שלך בסיטואציה תוכלי להתחבר לאמת, להתקדם ולהתעצם.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com