דלית נשואה לאבי מזה 15 שנה. היא עו"ד בכירה ובעלת משרד משגשג. אבי עוסק במכירות, נדל"ן, שוק ההון ומה לא – בינינו, לא לגמרי ברור מה העיסוק שלו וגם לא כמה כסף הוא מכניס. הביטחון הכלכלי והיציב מגיע מצדה של דלית. הם מתגוררים בבית פרטי ומפואר ולכל אחד מהם רכב חדש. הם הורים לשני ילדים שלא חסר להם דבר חומרי אבל נחשו מה? היחסים – אסון.
"אין לי עם אבי כלום", אומרת לי דלית. "אנחנו בקושי מתראים. הוא עצלן, יושב הרבה בבית ולא עושה דבר למען הילדים ומשק הבית. מדי פעם קופץ לפגישה וחוזר. הוא מדוכדך, ממעט לתקשר איתי ומאוד מריר ורוטן. הוא מזלזל בי, הדיבור שלו מתנשא והוא רק מחכה שאכשל במשהו.
"לגביי אני מודה שאני לא האימא הכי טובה. בקושי רואה את הילדים, וכל עזרה אני קונה בכסף: יש לנו מטפלת, מבשלת ומנקה. ועל זה בדיוק הוא 'מכניס' לי: רוצה להוכיח שאני רעה, שאני אמא גרועה ותמיד עושה זאת מול הילדים. ביומיום אין בינינו תקשורת. לא אכפת לו מתי אחזור, וגם לי לא. להיפך, כשהוא לא בבית – אני מאושרת ומתפללת שלא יחזור מהר. אני מתה להתגרש. כבר חמש שנים שחושבת על זה. כולם סביבי מעודדים אותי לעשות זאת. אבל עדיין מקנן בי הפחד ממחסור. מפחדת שלא יהיה לי מספיק והכי חוששת מכך שאצטרך לחלק אתו את כל הרכוש חצי חצי. יעל, עזרי לי לאזור אומץ"
חונכנו שזוג טוב יותר מפרד
דלית יקרה, יש לי תחושה שאת באה אלי עם מוצר מוגמר. את מתארת לי קשר שהוא לחלוטין סוס מת. שנים כל כך ארוכות של ריק ונתק. אני לא בטוחה שיש כבר מה להציל ביניכם ואולי פרידה היא אכן הפתרון עבורכם. אולם, אני חושבת שלפני שחותכים, כדאי לתת עוד הזדמנות.
אבי מתנהג כמו חיה פצועה ובועטת. המאזן ביניכם בעייתי. בהיררכיה המשפחתית את מעליו וגם נותנת לו להבין את זה. את "הגבר" בבית ואבי מרגיש מיותר. עם זאת, האור היחיד שאני רואה אצלכם הוא שלמרות ועל אף הכול - לא נפרדתם עד היום. לא את הרמת את הכפפה וגם לא הוא. שניכם עדיין נאחזים בנישואים באופן כלשהוא.
בעיניי זה לא הכסף שמשאיר אותך אתו, אלא סיבה עמוקה יותר. הלוא יש לך יכולת השתכרות גבוהה ואת יודעת זאת היטב. הוכחת לעצמך מיליון פעם. מזה שנים שאת מצליחה ומוערכת ויש לך משרה טובה ומקצוע מבוקש. את תמיד מייצרת כסף ולא מעט. דווקא אבי הוא זה שאמור להיות מודאג מכסף וגם הוא לא זז. שניכם תקועים כנראה מאותן הסיבות.
חונכנו שזוג טוב יותר מפרד. אנחנו עדיין נמצאים בתרבות שמריעה לזוגיות ומתייחסת ללבד ככישלון. למרות שרע, למרות שאין תקשורת, למרות שכבר מזמן לא אהבנו ולא שכבנו עדיין רובנו ניאחז ברקוב והמוכר ולא נודה באמת כי לא נרצה להתמודד עם העולם. ובואי לא נשכח את הילדים: מה יהיה איתם?,
החוכמה היא לדעת מהי הסיבה האמיתית למצבים בחיים, מבלי לייפות ולעשות הנחות. לחיות את החיים בעצב ושממה רגשית זה כישלון .להיתקע ולא להקשיב גם ללב זה כישלון . להרגיש רע עם עצמך לאורך שנים זה כישלון. לא ללכת לטיפול זוגי או אישי ולנסות להבין ולתקן זה כישלון. דעו שיש מצבים שפרידה היא דווקא ניצחון.
בררו עם עצמכם האם אתם רוצים להילחם ביחד? לעשות שינוי ביחד, ללמוד לקבל את הביחד. אם התשובה היא כן. טיפול יעזור ועוד יש סיכוי . במקרה שלכם לא בטוח שלא איחרתם את הקרון האחרון..
> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com