זה סיפור על בגידה כואבת מאד אבל הסוף לא רע. סיפור אמיתי, כמובן, שלא קורה הרבה.
תתפלאו לדעת אבל בגידה לא בהכרח מסיימת את קשר הנישואים. ברובם של סיפורי הבגידה האינטרס של הזוג הנשוי לתקן ושמור על המסגרת. הפחדים מכתיבים את טון. האם זה נכון או לא? מי מחליט? הרי כל מקרה לגופו.
דנית וקובי היו נשואים 10 שנים. יש להם דירה מקסימה וגדולה ושלושה ילדים. זה לא היה טוב ביניהם אבל גם לא קטסטרופה. לשניהם יש אינטרס להמשיך בשגרה בלי לעצור, בלי להציף ובלי לשאול עצמם מה הולך כאן. לא היה שום סימן למה שיהיה בהמשך.
קובי פגש את מיכל, ואף שהוא איש מוסרי הוא לא עמד בפרץ התשוקה אליה ורומן צפוף התחיל ביניהם. קובי התייסר, מצפונו הרג אותו, אבל התשוקה למיכל והכיף שהיא הסבה לו היו חזקים מהכול. שנה הוא חי בשני עולמות מקבילים. ניסה להיפרד ממיכל עשרות פעמים ולא שרד אפילו יומיים בלעדיה. היא הייתה האור.
עד שדנית "התעוררה" ומשהו לא הסתדר לה. בעלה השתנה מול עיניה. מאדם רגוע הוא הפך לתזזיתי, חסר מנוחה, צמוד לנייד, נעדר במשך שעות מן הבית, מכון כושר כל יום, קניות בגדים שלא אפינו אותו בעבר. היא הרגישה שמשהו מתרחש מתחת לאפה אבל העדיפה להתעלם ולא להתמודד עם בשורות רעות. אבל צלצול הטלפון שלו ביום כיפור לפני הצום החשיד אותה מאד. היא בדקה ומצאה את מה שהיא כל כך חששה למצוא. התכתבויות שהוא אפילו לא טרח למחוק, לא חשב שיעלו עליו, היה שאנן.
הוא הודה מיד. הבין שנתפס עם כל הראיות המפלילות.
דנית פוצצה את כל העסק.
באותו הרגע ממש היא ארזה לו את כל החפצים וסילקה אותו מהבית. מבחינתה זה סופי ומוחלט. לא יעזור שום דבר על זה היא לא סולחת לעולם. הוא יצא לבית מלון מפורק לחתיכות. בכה בכי מר. השתטח על השטיח במלון " ודפק את הראש בקיר". דנית נעלה בפניו את כל האופציות ומיד פנתה לעו"ד לפתוח בהליך גירושין. במשך ימים הוא בכה. לא הלך לעבודה, לא תפקד. התחנן על נפשו לחזור הביתה, הבטיח מיליון הבטחות ונדרים וכלום לא עזר. היא לא רצתה לשמוע ממנו.
עשתה סיכום ביניים לגבי הסדרי ראית הילדים ורכוש ובזה זה מסתיים ביניהם.
את מיכל הוא בכלל לא ראה בימים האלה. היא לא הייתה קיימת. הוא נלחם על הבית וזה כל מה שעניין אותו. אחרי תקופה הוא הפנים שהביתה הוא לא יוכל לחזור. ואז הוא ומיכל נפגשו והמשיכו את הקשר. זה היה קשה בהתחלה. הוא היה שבור ומיכל הייתה על תקן מטפלת. היא הכילה את המצב ועזרה לקובי לקום על רגליו. האהבה רק הלכה והתחזקה.
הליך חלוקת הרכוש והגט היו מהירים וקובי פינה מקום למיכל.
הבית תמיד שמח
עברו כמה שנים אחרי המקרה. נפגשנו שוב.
קובי ומיכל עברו לגור ביחד, הם אוהבים, הילדים של שניהם מחוברים כמו חברים טובים. הם בנו להם תא משפחתי נפלא. הם מארחים חברים ומשפחה והבית תמיד שמח.
קובי מאושר היום, נחישותה ונחרצותה של דנית גרושתו בעצם סללו לו את הדרך אל האושר. "אם היא הייתה מקבלת אותי הביתה וסולחת לי הייתי חוזר אליה. אבל סביר להניח שהייתי אומלל עד היום. הייתי נשאר כי פחדתי לזוז , לפרק, להיות אשם".
מיכל סופגת לפעמים ביקורת כ-"הורסת משפחה" אבל היא חיה עם עצמה בשלום.
דנית ממליצה לכולם: "אם בן הזוג שלכם מאוהב באחרת, תעיפו אותו. הקשר חולה. זה אבוד"
ודנית, שכעסה כמה שנים, נרגעה ומצאה אהבה ובימים הקרובים היא מתחתנת. והיא אומרת וממליצה לכל אחד ואחת: "אם זוגכם מאוהב/ת באחר/ת , תעיפ/י אותו/ה סיימו את הקשר. הוא חולה. זה אבוד ביניכם. אתם תמשיכו להיות נשואים ותמכרו את מצג השווא הזה כל חייכם. וחבל. אני עברתי ימים מאד קשים של שברון לב, פגיעה, אכזבה. אבל מצאתי אהבה ואני שמחה שלא ויתרתי על עצמי".
בשורה התחתונה, המשולש הרעיל הזה קובי דנית מיכל הפך לדבר הכי טוב שקרה לכל אחד מאיתנו.
סיפור שהתחיל כואב נגמר באושר. גם זה קורה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com