הכרתי הרבה זוגות שהתחתנו כי הגיע הזמן, וככה צריך וזה מה שמכתיבה הנורמה ולאו דווקא מאהבה. זוגות שהכירו בגיל "הנכון" יצאו תקופה, עברו לגור ביחד ויאללה חתונה. בלי לחשוב על אהבה, הערכה, משיכה. הראש הלך לכיוון אחר – משפחה, סטטוס נשוי/נשואה, נחת להורים, להצטרף למיינסטרים וכמובן ילדים. אני לא יודעת לומר לכם האם זה מסלול לכישלון חיי הנישואים או שדווקא מי שעמדו בחופה מאוהבים הם אלה שיחזיקו מעמד לאורך שנים בנישואים טובים ומכובדים. כנראה שאין חוקים.
וזו הדילמה של מאיה.
היא בת 33. לא היו בעברה הרבה גברים וגם לא סיפורי אהבה רציניים. היא הכירה גברבר בן 38, רווק, הוא לא הטייפ קאסט שלה אבל הוא נחמד. היא מזהה אצלו תכונות טובות. דאגה לבית, לה, טוב לב, חברותי ויציב. אבל משהו בלב כבוי. היא לא נדלקה עליו, לא עפה. היא מתלבטת מה לעשות. מצד אחד זה הזמן לחתונה, ויש לה חבר זמין חמוד שרוצה אותה ומצד שני היא חלמה על אהבה בשחקים וזה לא המצב.
אז מה עושים?
מחשבות שליליות
מאיה,
אני מבינה את הדילמה ובטוחה שיש עוד המוני אנשים שברגעים אלה ממש מתלבטים בדיוק כמוך. פועלים בתוכך שני כוחות חזקים שמושכים לכיוונים הפוכים.
האחד הוא הרצון להקים משפחה, להיות בזוגיות כמו כל החברות והחברים בגיל הזה, לרצות את ההורים והסביבה שהנה גם לך זה קרה. את בת 33 והמונה דופק. את רוצה משפחה וילדים והביולוגיה מאלצת אותך להזדרז. והמחשבות שלך לא נותנות לך מנוח.
יש כאן הזדמנות לעשות את הצעד המשמעותי הזה ולהקים משפחה. כמובן שאין לך ערבות האם זה נכון או לא, האם זה יהיה לנצח או שאולי לא תחזיקו מעמד. הכל פתוח ובחיים העתיד לא ידוע ואולי גם לא רלוונטי. את מתארת גבר חיובי שיהיה בעל ואבא טוב ואולי זה מספיק כי הרי חיי נישואים הם לא בהכרח חיי אהבה ונשיקות בשקיעה אלא רצף חיים עם אדם נעים, שותף וחבר. ב"רשימת המכולת" שבנית לעצמך מלבד האהבה התשוקה והכימיה אפשר לסמן לו וי על הכל. אז פרקטית הוא מועמד ראוי.
אם תעזבי אותו המחשבה שאולי פספסת את התחנה האחרונה לא תעזוב אותך. והחזרה לימי הרווקות שכל כך רצית לצאת ממנה תחזור, והחיפוש אחרי גבר אחר מתישה אותך. והזמן דוחק בך.
אני הייתי מתחתנת איתו ולומדת להעריך אותו. מנסה שיהיה טוב, אבל מוכנה לכל. והעיקר להיות אמא
ומצד שני, את לא מאוהבת בטירוף כמו שרצית וחלמת. את תעמדי בחופה כשאינך שלמה עם עצמך. הוא לא בדיוק מה שרצית. היה לך חזון בראש והוא לא עונה על כל הציפיות בטבלה. את לא מאד נמשכת אליו וגם לא מטורפת מאהבה.
אכן דילמה ואני מאד מבינה אותך. באמת שאין תשובה מתמטית ואחת ועוד אחת לא תמיד שווה שתיים. זה מאד אינדיבידואלי. אני הייתי מתחתנת איתו, לומדת להעריך אותו ומנסה שיהיה טוב. אבל גם מוכנה לכל תרחיש והעיקר להיות אמא. אבל לא כולם בנויים אותו דבר ולכן זו עצתי ואת תתחברי רק למה שמתאים לך.
אולי זה השיעור שלך להיות פחות ביקורתית, יותר מקבלת את השונה ממך, כן תלמדי להגמיש עמדות ולכוון את החיים לא כסרט אהבה הודי אלא כחיי מציאות והערכה למה שיש ולא כמיהה למה שאין.
ואולי בכלל שורש הבעיה עמוק הרבה יותר ומתחילהבדימוי העצמי הנמוך שלך והמחשבות השליליות שמציפות אותך תמיד, וברעיון שאם מישהו שרוצה אותך ומוכן לשים טבעת הוא כנראה נפל שאספת מהאשפתות. כי אחרת איך ייתכן? אם את מזדהה עם המשפט האחרון, אני מציעה עוד לפני שאת מחליטה עם מי להתחתן ולמה, בואי לכמה שיחות לארגן את הראש, לשכלל את כליך, להיות יותר שלמה עם עצמך ולצאת עם תובנות חיים חדשות.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com