"מה שקרה לי קורה להרבה נשים. גם לגברים אבל בעיקר לנשים.
"אני נועה. כשהגעתי לגיל 34 רווקה כבר לא כל כך עניין אותי לחפור בתכונות של בן זוגי. בלעתי הכל. החלקתי הרבה פינות. הוא רצה את מה שאני רציתי. לי זה הספיק בשביל להתחתן.
"אז, לפני חמש שנים, ממש הרגשתי שאני אוהבת אותו. פינקתי אותו בעיסויים חושניים, באוכל טעים, פירות חתוכים, בסנדוויץ' לעבודה. ממש אחות רחמנייה, פיה. היום אני יודעת שזה היה תעתועי הביולוגיה. רציתי להתחתן אז עשיתי הכל למען המטרה - פיתיתי. ובאמת מהר מאד התחתנו, תוך דקה וחצי עשינו ילדים ובשבילי זה מספיק. זה מה שרציתי. מפה יש תפנית בעלילה.
"הפחד הגדול שלי היה שאפספס את הרכבת, שלא אוכל ללדת. שהביציות יזדקנו לי. פחדתי שלא אמצא גבר עד גיל 40 וזה יהיה אבוד בשבילי. זה היה המניע המרכזי. היום אני יודעת את זה בדיעבד. אז לא הייתי ערה לכך.
"בגיל 33 הכרתי את אבי. הוא חיזר ורצה קשר רציני. זהו. מבחינתי זה סיפק, אפשר היה להתחתן דקה אחרי שהכרנו. הייתי חמה על חופה, על הריון על משפחה. אחרי שנה זה קרה. הלידה וחתונה התרחשו באותו החודש.
"היום אני שבעה. השגתי. יש לי שני ילדים נהדרים ואני מרגישה שאין לי צורך באבי. לא בא לי עליו בשום תחום, הוא לא מספיק חכם לטעמי, לא ממש חתיך ולא כלום. החיים אתו משעממים, כסף זה לא בעיה כי אני מרוויחה יפה ולא צריכה דבר נוסף. סקס אנחנו כבר לא עושים. אני לא רוצה. שיחה נעימה ממש לא.
"הוא אטום רגשית. ואין לי חשק להיות נשואה לו. הוא לא אשם בכלום. הוא גבר נחמד. אבא טוב (לא מאד מחובר לילדים) המשפחה שלי אוהבת אותו. כולם מחבבים אותו. יהרגו אותי אם אלך. אף אחד לא יבין מה עובר עלי. אני אספוג מסות של כעס וביקורת.
"אני מרגישה שהחיים שלי עוברים ללא זוגיות אמיתית. יש בכלל דבר כזה? אני שלמה עם רעיון הפרידה".
בסיס רעוע לא מחזיק
נועה יקרה,
את נשמעת כמו מי ששלמה עם הרעיון לפרידה אך עדיין לא שלמה עם הביצוע. כשתהיי שלמה רק אז תלכי ולא דקה לפני.
את מתארת סיטואציה כל כך שכיחה והגיונית. אחרי גיל 30 רמת הלחץ, בעיקר אצל נשים, עולה ועולה. הרצון להוכיח לעולם שאת לא רווקה מסכנה, שאת לא מאלה שלא מצליחות, שיש מי שרוצה אותך בעולם והכי חשוב - הביולוגיה הביציות, החצוצרות. הכל כאן על זמן שאול והזמן רץ. רוצה להיות אמא. וזה משתלט על הכל.
מגיע גבר לא יותר מנחמד אבל סוף סוף אחד שרוצה להתקדם למקום שאני רוצה ואז ההסתערות עליו שאינה מבדילה בין אהבה ותשוקה ללחצים ומצוקת קוצר זמן. בזמן הזה את מוציאה ממך את המיטב. מנסה למכור לו את האישה האולטימטיבית ובאמת שבזמן הפיתוי הזה רווי המגמתיות את כולך בפנים. חווה אהבה של ממש. נשמה טהורה, מבליגה על הכל ורק שלא יהיה איזה קרייסס שיטרפד לך את התוכנית.
מתחתנים. יש ילדים. ועכשיו המבחן האמיתי שהרבה מאד זוגות נכשלים בו. החיים סביב הילדים, העבודה ושיגרת החיים יכולה לאכול לכם את הקשר. כבר אין אינטרסים בוערים בתוך הבטן והכל בסך הכל דופק. כן, אין היילטים וגם לא מופע לוליינות. ואם הקשר עומד על בסיס רעוע יתכן שהוא לא יחזיק מעמד בימים היותר אפורים והמונוטוניים.
לא כל קשר אפשר להציל ולא כל הזוגות מגיעים ליעוץ על מנת להציל. יש זוגות שבשבילם להציל זה להיפרד. אבל באים ללמוד לעשות את זה בלי כעס ובלי מלחמה. עם הבנה וחברות ובעיקר הורות משותפת וטובה. הילדים לא אמורים לשלם על הכעסים והתסכולים שלכם. אם כולם יפנימו שהילדים הם לא קלף מיקוח העולם יראה יותר טוב. תמיד יהיו גירושים אבל בהחלט אפשר גם אחרת.
לפעמים מה שהתאים לנו בתקופה אחת לא מתאים בתקופה אחרת. מה שהיה בגיל 20 לא דומה ל-40 ויש לזה השפעה גם על הזוגיות.
בני האדם דינמיים, מתפתחים עם הזמן. המחשבות משתנות, ההורמונים משתנים, המראה משתנה. סגנון החיים, רמת החיים, תחומי התעניינות, תחביבים, סגנון בילוי. הכל משתנה. אז כמובן שגם הרצונות והחלומות משתנים איתם. לא תמיד זה נשאר מסונכרן עם הצד השני ויש לזה אפקט, לרוב שלילי.
אני יודעת שחלק מקוראי הטור חושבים שנישואים זה טאבו ואוי ואבוי חס וחלילה לא להתגרש. אבל גם יש את אלה שחושבים אחרת
אני יודעת שחלק מקוראי הטור חושבים שנישואים זה טאבו ואוי ואבוי חס וחלילה לא להתגרש. אבל גם יש את אלה שחושבים אחרת.
30% מהזוגות מגיעים לרבנות לפרק את החבילה. מניסיוני המקצועי והאישי אני מאמינה שטוב שני הורים שמחים ושלמים בנפרד מבית אחד אנמי, חסר חמימות, עצוב ומנוכר.
אסיים בברכת חג פסח שמח לכל בית ישראל.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com