"משעמם לנו ביחד. אנחנו נשואים 13 שנה, גרים בבית קטן וצפוף עם משכנתא שגדולה עלינו, יש לנו שני ילדים. העבודה קשה לשנינו, המשכורת מבאסת לשנינו, ואין לנו שום עניין אחד בשני.
"החיים שלנו נראים ככה: חוזרים הביתה אחרי יום עבודה ארוך ומתחילים לתקתק עניינים: כביסות, ניקיונות, בישולים, שיעורי בית עם הילדים וארוחת ערב מפוזרת, כל אחד בשעה אחרת. בזמן הזה אני והוא לא מחליפים מילה, לא נשיקה לא חיבוק - הכל קר. יש גם ימים שאנחנו מתווכחים על כל דבר: אפילו על מה יאכלו הילדים בערב או אם לתת ממתק או לא. אין בינינו הסכמה על כלום ואחרי כל ויכוח מגיע ברוגז. פרצופים מאיימים מסתובבים בבית ואין מילה אחת במשך ימים. עד שאני שוברת את הקרח ומתחילה לדבר או מכינה משהו שהוא אוהב רק למען שלום בית. מיותר לציין שאין סקס כבר שנה.
"לדעתי הכל בגללו, ולדעתו הכל בגללי. כל אחד חושב שהשני צריך טיפול ואפילו הלכנו אבל כלום לא השתנה. אני יודעת שאני לא צריכה טיפול ובכל זאת, אני פונה אלייך. שנינו מרגישים שאנחנו שורפים את החיים על שיממון. מצד שני, יש משפחה ויש ילדים אז אנחנו ממשיכים. איך מתקדמים מכאן?"
ההחלטה בידכם, כמו כל החלטה אחרת בחיים
יקירתי ויקירי, למרות כל מה שמתואר כאן אני לא רואה אתכם נפרדים בקרוב, וגם לא בטוח שאי פעם. אבל זה אומר שכדי שתחיו טוב יותר – משהו חייב להשתנות, וזה אפשרי - כל שנדרש הם רצון ותשומת לב. מה גם שלא רק אתם בסיפור - לילדים שלכם מגיע הורים שמחים יותר, הורים שמתקשרים אחד עם השני. זה לא אומר שאתם צריכים לקפוץ אחד על השנייה בתשוקה ואהבת טירוף מזויפת, אבל כבוד והערכה זה מאסט! אם אין שמץ מזה - אין סיכוי שיהיה נעים אי פעם. ההחלטה בידכם, כמו כל החלטה אחרת בחיים.
עם זאת ולמרות הכל אתם עדיין ביחד. נשארים כי אתם חיים בתחושה שאין מקום אחר. כל מה שהחיים מציעים לכם זה פחות טוב מעכשיו. הציפיות שלכם מהחיים לא גבוהות, אז אתם נשארים ומקטרים. כמו שזה נראה עכשיו ה"דבק" שלכם הוא הפחד - איך אסתדר בלעדיו/ה? אתם חיים בקשר שהוא כמו חדר ללא פתח יציאה. אי לכך צריך להסתדר עם מה שיש בתוכו. אז בואו נתחיל:
הדרך היחידה לשינוי היא על ידי לקיחת אחריות. הבנה אמיתית שיש לכל צד 50% בעסקה לטוב ולרע, וכל אחד מכם אחראי על שלו.
הגיע הזמן לשנות דפוסי חשיבה. זה לא בא ברגע ובטח לא בתשובה קצרה כתובה. כל תהליך שינוי הוא הטמעה, וזה לוקח זמן. אבל הכיוון הוא להתחיל לתת מעצמכם לבן הזוג. לתת חופש ו לא לחנוק, להפחית ביקורת, להתחשב אחד בשנייה, לראות את צרכיו של בן הזוג. לוותר על האגו שמנהל אתכם.
תחליטו שאין דבר כזה ברוגז. מתחילים לתקשר, מעגלים פינות. מדברים בשקט על סיטואציות שכעסתם, ודעו: עצם הרצון לעשות שלום כבר מסמל את חצי הדרך לשלום. אתם חיים בסיוט שלא נגמר. הילדים שלכם רואים אתכם וחרדים לא פחות מכם. יהיה זה פשע להמשיך ככה.
> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com