שמי כרמית (בדוי), אני לא כל כך יודעת איך לתאר את המצב שלי. אני בחורה רווקה וניהלתי קשר עם גבר נשוי לתקופה של חצי שנה. אני מודה שנמשכתי אליו מהרגע הראשון שראיתי אותו, אבל אף פעם לא חשבתי שזה יקרה, וזה קרה ממש בהפתעה. הסתרנו את זה מכולם כדי לא לפגוע במקומות העבודה שלנו ובמשפחה שלו (אנחנו עובדים באותו מקום, אך לא נפגשים מדי יום). זה היה סוער ומלא אקשן, מיני מאוד ונפלא. התאהבתי בו, אבל כמובן שלא אמרתי לו כלום. התנהלתי כאילו זה הדבר הכי טוב בעולם והכי נכון עבורי, אבל בתוכי הייתי שבורה כי ידעתי שזה לעולם לא יוכל להגיע למשהו שהוא מעבר לרק סקס. לאחר חצי שנה כזו הגענו להחלטה הדדית לעצור את זה ולהמשיך הלאה, שנישאר חברים.
"מאז עברה חצי שנה ולא עובר יום שאני לא חושבת עליו, נזכרת בכל מיני דברים שעברנו, מסתכלת לו בפרופיל פייסבוק, בודקת אם הוא מחובר בווטסאפ. אנחנו עוד עובדים יחד, אך לא נפגשים יותר מכמה פעמים בחודש. עד שהחלטתי להרפות ממנו ולשחרר, הוא החליט שפתאום הוא מתגעגע ורוצה שניפגש שוב. הראש שלי אומר לא, אבל הלב שלי אומר כן. אפילו ניסיתי ליזום מפגש איתו שוב, אך נראה שהוא פתאום שוב לא בעניין.
אני לא יודעת מה לעשות כדי להשכיח אותו מהלב שלי, אני מרגישה שזה מעכב אותי ובאמת קשה לי להמשיך הלאה. אם הוא לא היה נשוי זה היה יכול להיות סיפור אהבה גדול.
אנא עזרי לי לשחרר אותו מהלב שלי כי באמת שכלום לא עוזר ואני לא מבינה למה הוא החליט שפתאום הוא מתגעגע ואז שוב נעלם".
זה לא אתם, זו את
כרמית שלום,
מכל מה שתיארת במכתב אני בוחרת לשים את הזרקור עלייך ולא על הרומן הספציפי הזה שגם אליו אתייחס בהמשך תשובתי. שימי לב לשיעורים שאנו מקבלים בחיים בחינם ולא זורקים לעברם אפילו מבט:
1. מרכז הכובד הוא על עצם היותך מאוד סגורה ומגוננת. הפחד להיפגע ממערכות יחסים נוהג אותך ומשם חוסר הכנות שלך עם עצמך והמגבלה שלך ליצור קירבה אמיתית ואינטימיות מעבר לאינטימיות מינית. התאהבת בגבר ולא חשפת את רגשותייך כלפיו. בחרת להציג את היחסים לעצמך כאילו היו במקום נמוך, לא מחייב, סתם מין. למרות שהאמת רחוקה מזה. שיחקת בכאילו ושיכנעת אפילו את עצמך. קשר מתפתח ומעמיק רק על ידי כנות ושיתוף. פחדת לדבר על רגשות, לחשוף את ליבך, כי רצית לשמור עליו. ומה בסוף? נפגעת.
מסקנה: המגננה בשיטה הזאת אינה יעילה. החיים הופכים לקלים יותר כשמדברים על הכל, כשחושפים את הלב, כשמאפשרים לבן הזוג לגעת בפנים ולא רק מלמעלה, באופן שטחי ומכני. בדרך זו דווקא נפגעים פחות והסיכוי לאהבה, לאינטימיות, לקרבה ולחברות רק עולה.
2. את כותבת "אם הוא לא היה נשוי, זה היה יכול להיות סיפור אהבה גדול". אין אם. כי את מה שהיה "אם" אנחנו לא יודעים. אולי אפילו לא היית מכירה אותו אם היה פנוי, אולי לא היית נמשכת אליו אם היה פנוי. לא נדע. מה שכן המציאות מראה, זה שהוא נשוי. ויחסים עם גבר נשוי הם רוויי ריגוש ותשוקה, הם שוברי שגרה, הם אקסטרים. זה להיות אורח לרגע ולא תושב קבע וההבדל הוא גדול מאוד. תחשבי על המסוגלות שלך לקשר שאפשר לקיים. חטטי בעברך. האם היה לך פעם מישהו באמת פנוי ומסוגל לקשר? האם פעם בחרת גבר שאפשר לממש איתו חיי זוגיות נעימים אך מחייבים? הבחירה שלך בגבר נשוי גם מעידה על היכולת שלך להכיל קשר, להתחייב. אולי נוח לך שהוא נשוי, כך תמיד תוכלי לספר לעצמך שפרידה היתה צפויה, לכן לא כל כך נפגעת.
3. ציטוט מדברייך: "הגענו להחלטה הדדית לעצור את זה ולהמשיך הלאה". גם זה משפט שאין בו אמת לעצמך – הרי רצית אותו. רצית להמשיך. הוא רצה להיפרד וזרמת עם זה. איזו ברירה היתה לך? אף פעם לא מחליטים בהדדיות על ניתוק. תמיד יש צד אחד שרצה יותר ונאלץ להתכופף. לומר החלטנו ביחד מקל עלייך את הכאב, אבל חוטא לאמת. הדבר החשוב ביותר בתהליך של אדם הוא להיפתח, ללמוד לתת, להיות מחויב ולחיות טוב יותר. זה אומר להיצמד למציאות כפי שהיא מבלי לעשות אידאליזציה לכל סיטואציה.
ולסיום, כרמית יקירה. כל החיים עוד לפנייך. את עדיין רווקה ללא ילדים. אני מציעה לך לברר עם עצמך ואולי עם עזרה מקצועית, האם את מסוגלת למערכת יחסים? האם ייתכן שהתאהבת בגבר שאינו מאוהב בך? מה את אוהבת בו? האם את אוהבת ומעריכה את עצמך? האם כוח המשיכה הוא מעצם היותו נשוי ולא זמין? אולי המחשבות עליו וההתעסקות בו ממלאים לך מקומות ריקים?
כל חוויה בחיים היא בית ספר. קחי את השיעור. אין ספק שאת צריכה לנתק אותו ממך. וזה לבטח לא קל. אבל זהו תהליך חשוב שבו את נחשפת לעצמך, מבינה מה את באמת רוצה, מעלה את רמת המודעות שלך, לומדת לאהוב את עצמך יותר וסוללת את דרכך לדבר האמיתי.
מגיעה לך אהבה גדולה עם גבר פנוי, שמסוגל ורוצה קשר עם עתיד פתוח למשפחה וילדים.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il