מתאהבים "בפונקציה" ולא באדם עצמו.
ככל שרעבים יותר למצוא בן זוג, כך מוכנים לפשרות עצומות ולא שפויות. הכמיהה לזוגיות מביאה אדם לעיוורון ולמחיקת הצדדים השלילים של זוגו. אנו מייצרים פנטזיה על הפרטנר המושלם, ומשליכים את כל התכונות המיוחלות על המסכן. הבעיה היא שלרוב בן הזוג אינו עומד בקריטריונים הנוקשים של החלום שלך, והזוגיות ודאי מאכזבת. אחרי הכול חלמת על ג'נטלמן מהסרטים והוא בכלל מרוכז בעצמו, חלמת שהיא תהיה רכה ומינית ולה יש מהווים אחרים לגמרי, היא רוצה משפחתיות לא מיניות. רצית אותו רומנטיקן והוא טיפוס סגור ופרקטי. הבעיה היא שהאלטרנטיבה השניה – להיות לבד - כל כך עצובה שכל פרטנר מתקבל בברכה ללא הבחנה ובדיקת הקשר והכימיה ביניכם. ואז אתם מאוהבים בסטטוס, מאוהבים ברעיון שאתם בזוגיות ולא באדם עצמו, באישיותו ובחוכמתו. זוגיות כזו דינה להסתיים.
הרעבים מאמינים שאם תהיה להם זוגיות הם יהיו מאושרים. כאילו שהאושר תלוי בזה. וזה שורש הבעיה. רק אדם שמאושר עם עצמו יוכל לבנות זוגיות טובה ועמוקה. כמו עוגה - שימו בה חומרים איכותיים - תצא עוגה איכותית. נשמע פשוט, הא?
זונחים הכל למענו/ה – הולכים לאיבוד
מת העולם. אני לרשותו/ה עם זמינות מוחלטת. העולם הישן שלי נמחק. העולם הנוכחי מצומצם וכל כולי משקיע/ה רק בזה. את החברים לא ראית כבר חודשים, התחביבים שלך כבר לא בתפריט, אין לך זמן לכלום מלבד רדיפה אחרי האהבה. רק עסוקים בריצוי וביצירת רושם שאתם בני הזוג המושלמים בעולם. אין לכם כבר דבר מלבד בן הזוג. אם הו/יא י/תלך זה יהיה גיהינום והו/יא ייקח איתו את על עולמך. הוא ישאיר אותך בחורבן חייך. התלות שלך בו/ה לא מאוזנת. כולך עליו/ה. הפכת לייצור מעיק ששוחה בוורידים של האחר. את/ה כל כך מפחד/ת לאבד. ביטלת עצמך לגמרי. את/ה לא קיים/ת. לא נשאר את מי לאהוב אם זה ימשיך ככה הסוף יגיע בקרוב.
לא מדברים – עד שמתפוצצים
המון ביקורת - אין מילים טובות
רבים מאיתנו גדלו תחת ביקורת צולבת של ההורים והמורים ומאוחר יותר גם המפקדים והמנהלים. אנשים שגדלו על ביקורת ללא היכולת להבין ולהכיל פרגון. חצי הכוס הריקה היא השליט העליון. אנחנו רק מחפשים להעיר ולהחליש. האווירה בבית שלילית, כולם דורכים על ביצים. מפוחדים. על כל מילה של בן הזוג יש ביקורת, על צורת הלבוש, ביקורת, על ההתנהגות, על העבודה, המשכורת, על ההשמנה ובכלל על דרך ההתנהלות שלא מקובלת עלינו. הכל טובע בשליליות. כבר שכחנו מה זה לתת מחמאה והמירמור חילחל ולא נשאר מקום לטוב, לחום, לרוך, לההדרה, להערכה. זה הופך את הקשר לבלתי נסבל. רחוק מאוד מאהבה.
עצרו. חפשו את האיזון. שיהיה הרבה מילים טובות ורק קצת ביקורת (כי אי אפשר לגמרי בלי).
אין ולא תהיה זוגיות מאושרת אם אתם כאינדיוידואל לא מאושרים. קשר טוב מורכב ממפגש בין שניים מרוצים, קשובים ופתוחים לשינויים. אל תחכו שהכל יתפוצץ. ממש עכשיו ברגע זה - זה הזמן לבדק בית. לחשוב על טיפול זוגי. לפרום את הפלונטר ולהמשיך באהבה.
> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com